הבלוג של אבו אלמוג

אחת לכמה זמן מישהו מחליט שמישהו אחר לא מספיק פטריוט ועושה על זה קריירה. כך, למשל, עניין המשתמטים. בשנת 2006 החליט בן כספית שג'קו אייזנברג לא מספיק פטריוט לטעמו, ונפתח כנגדו (לא רק אצל כספית, ולא רק ביזמת כספית) מסע ציבורי שדי מחק אותו. לא שאייזנברג מציאה גדולה. רוקרים אמיתיים לא מגיעים מכוכב נולד, והאמת היא ששמעתי שירי מחאה וביקורת מתוחכמים מ"המדינה זונה המדינה מוצצת", אבל היה משהו מאוד פגום במסע הציבורי הזה, במיוחד בעיתוי שבו נוהל, אחרי מלחמת לבנון השנייה. אני אישית חי בהרגשה שאם כמה מהקודקודים של המלחמה הזו, כמו דן חלוץ למשל, היו משתמטים, אז אני לא יודע כמה עולם הרוק היה מרוויח (אני כבר יכול לדמיין את השירים "מכה קטנה בכנף" ו"תמכור, היא אמרה לי תמכור, הברוקרים לא ידעו אם לצחוק או לבכות"), אבל ייתכן שמצבנו הצבאי היה טוב בהרבה. בקיצור, יש לבן כספית ולמעריב רקורד מוכח בציד מכשפות פטריוטי.

אז עכשיו זה הקרן החדשה לישראל. אני קורא את הכתבה של בן כספית מהיום שחלק מהחומרים "מוכרים לרשויות בצה"ל". הקרן מסרה אותם לפרקליט הצבאי הראשי שהעביר אותן ליועץ המשפטי לממשלה עם המלצה לפתוח בחקירה, וכמובן שלא עשו כלום. אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שמה שעשתה הקרן החדשה היא מעשה פטריוטי מהמעלה הראשונה.

כל היחס הממשלתי לגולדסטון היה מטומטם מהתחלה. לא שיתפו איתו פעולה, סימנו אותו מראש כאויב העם היהודי, ואחר כך התפלאו כשכתב מה שכתב. מה היה קורה אם היו פותחים בפניו את כל החומרים שעכשיו אוספים כדי לסתור את מה שהוא כתב, כשהוא "מסתמך על מקורות חד צדדיים"? וכאן הקרן החדשה לישראל (וליתר דיוק עמותות שפועלות מטעמה) הלכו והעבירו לו חומרים. וכמובן חומרים שהועברו קודם לרשויות בישראל, שלא עשו איתן כלום. מה העבירו לו? סודות צבאיים? זה לא נטען. נטען שהעבירו לו חומר מרשיע כלפי קצינים בצה"ל. אז אם הקצינים לא אשמים - תעבירו לו את החומר שמוכיח את זה. אם הם כן אשמים - אז בבקשה להעמיד אותם לדין, ולא לחכות שאנגליה או בלגיה או איזה גולדסטון יעשו לנו את העבודה. אנחנו לא צריכים בצה"ל פושעי מלחמה. מה שאנחנו כן צריכים הם קצינים אמיצים, דוברי אמת, שלא חוששים לעמוד בפני ביקורת. קל מאוד להתחבא מאחורי הפטריוטיזם ולצעוק  - "הוא מלשין עלי למורה! הוא לא בסדר!". קצת יותר קשה להשיב בצורה עניינית.

וזה מה שחסר לי גם אצל גולדסטון וגם בקרן החדשה לישראל. שמעתי כבר שגולדסטון הוא אנטישמי ושנעמי חזן היא גלגולו של היהודי הגלותי שהולך להלשין לפריץ. שמעתי שזה נורא ואיום, ושאוי ואבוי. לא שמעתי שאין אמת במה שכתב גולדסטון בהתבסס על החומרים שהעבירה הקרן. את זה אני רוצה לשמוע. שמעתי כבר שגם ארצות הברית עושה את זה בעיראק ובאפגניסטן, ושמי שלא במצב שלנו שהערים שלו מופגזות לא יוכל להבין אותנו, ושאנחנו צריכים לבחור בין החיים של החיילים לבין החיים של האזרחים ברצועה. רק לא שמעתי שלא היו דברים מעולם, ושההאשמות של גולדסטון לא נכונות. וזה דווקא מה שאני רוצה לשמוע.

ועוד מילה אחת. מי שחושף מידע שהגיע אליו על פשעי מלחמה, ויוצר לישראל תמונה של חברה דמוקרטית ופתוחה בה ניתן למתוח ביקורת, גם על הצבא, הוא פטריוט. מי שמבצע פשעי מלחמה אינו פטריוט. חד וחלק.

מי שמוכר עיתונים בכך שהוא מסמן מישהו אחר כ"בוגד" (גם אם המילה לא נכתבת במפורש, הביטויים בין השורות מדברים בעדם "ספקיות כמעט בלעדיות של חומרים מרשיעים לדו"ח גולדסטון... מקדמים צווי מעצר נגד קציני צה"ל ותורמים לפעילות חמאס... נבדקות דרכי פעולה נוספות בתחום החקיקה...") הוא זה שימכור אחר כך את העיתונים שיספרו על הרצח הפוליטי. ווין ווין סיטואיישן.

הקרן החדשה לישראל הוא אחד הגופים החשובים בחברה האזרחית בארץ. עשרות העמותות שהקרן מטפחת הן מה שמבדיל בין המדינה הזו לבין דיקטטורת עולם שלישי. חד וחלק. אבל אנחנו רוצים דיקטטורת עולם שלישי. גם נורא כיף לנו לרקוד "מה יפית", ולהאשים מישהו אחר במשהו. גם כשהמשהו הזה זה מראה מאוד לא נעימה אל מול הפנים שלנו. אבל אל תפריעו לנו. אנחנו יפים וצודקים ולא רוצים לשמוע שום דבר אחר. לא מאנטישמי כמו גולדסטון, ולא מתומכת חמאס כמו נעמי חזן. ובמיוחד במיוחד אל תפריעו לנו למכור עיתונים. כי ביבי מוכר את "ישראל היום" בחינם. וזו כבר סכנה קיומית.

כוונת הממשלה להביא כמאה יתומים מהאיטי לאימוץ בארץ נראית בתחילה כמעשה אצילי של טוב לב. ואין ספק שהמדובר במעשה הנובע מרצון טוב, הן של הממשלה כממשלה, והן של המאמצים הפוטנציאליים. כמובן שמעשה זה יש לשים בהקשרו הראוי - ההקשר הכולל של מצב האימוץ בארץ, והיותה של הממשלה הזו גוף קסנופובי המנהל מדיניות דוחה של הסתה ושיסוי כלפי פליטי ג'נוסייד המנסים להגיע לארץ בדרך לא דרך, ומהגרי עבודה שהוזמנו לכאן על ידינו, על מנת להיות נרדפים ומושלכים ככלי אין חפץ בו לאחר תקופת הזמן הקצובה שבה איפשרנו להם לנקות את מחראותינו, לסעוד את קשישינו, ולעבד את שדותינו. אז נראית הכוונה כמחווה צבועה המוכתמת בגוונים עזים של ניצול.

על מנת לאמץ בארץ צריך להיות עשיר או בעל סבלנות. אלו מאיתנו שהם בעלי סבלנות, יפנו לשירות למען הילד. אם הם עונים על קריטריונים מסויימים, ימתינו בין חמש לשבע שנים בטרם יקבלו תינוק בריא. אלו שאינם בעלי סבלנות, אלו שיש להם כבר ילדים משלהם, אלו שהם מבוגרים מדי, ומגוון של מקרים אחרים, יקבלו, לאחר מספר נמוך יותר של שנים, ילד "עם צרכים מיוחדים". לטעמי האישי, ילדים אלו "עם צרכים מיוחדים" הם המבחר שבמבחר שיש לשירות למען הילד להציע, ואימוץ ילד כזה הוא חוויה אישית מעשירה הממצה את הרעיון של "אימוץ" עד תומו. עם זאת, בחברה הישראלית, בה נערכות בדיקות לעובר בעודו ברחם אמו, ומגוון של פגמים זעירים כשפה שסועה או שש אצבעות עלולים להביא חלילה להפלתו, ילדים אלו מושלכים, זרוקים בבתי הילדים עד בגרותם, מבלי שיזכו לאימוץ, ומבלי שיזכו לזוג לו יוכלו לקרוא "אבא" ו"אמא". גם אימוצו של תינוק, וגם אימוצו של ילד עם צרכים מיוחדים, דורשים הליך ארוך ומסובך של בחינות, הכשרה, השתלמויות וכיוצא בזה. לישראלי המצוי הרגיל לשיטת הזבנג וגמרנו המדובר בתהליך מורט עצבים, ממושך ומיותר, כשההרגשה היא לרוב ש"אפשר בלי זה". כמובן שאי אפשר, ותינוק או ילד לא ניתן למסור סתם, כשם שמוסרים חבילה, אבל לכל דבר יש פיתרון.

עמותות האימוץ בחוץ לארץ נותנות פיתרון למי שאינו יכול או אינו רוצה לקבל ילד מהשירות למען הילד. המדובר בעמותות המקושרות למדינות מהשממה הפוסט סובייטית - אוקראינה, רומניה וכיוצא בזה, או למדינות עולם שלישי. מדינות בהן ערכם של חיי אנוש בכלל, וחייו של ילד בפרט, הוא נמוך, וניתן להתייחס לילד כמטבע העובר לסוחר. כאן, בתהליך שהוא מהיר יחסית, וקל יחסית, לתהליך אותו יש לעבור בשירות למען הילד, ניתן לרכוש ילד בכמה עשרות אלפי דולרים.  

והנה, קרה המקרה, ונוצר סטוק נחמד של יתומים מהאיטי. אלו יובאו לארץ, ויימסרו ודאי במחיר נמוך יותר מילדי אוקראינה, רומניה או ברזיל. הויטרינה נשברה בחנות, וכולם מוזמנים לשלוח את היד ולקחת! מבצע עד גמר המלאי. ילדים קטנים ושחומים ללא הורים.

זהו ההקשר האמיתי של האימוץ מהאיטי. אני רוצה לדייק. אין כוונתי לכך ש"עניי עירך קודמים". ילד הוא ילד, בין אם הוא מישראל או מהאיטי. ודאי שעדיף לגדול בבית ילדים של משרד הרווחה (במו עיני הייתי עד לטיפול המסור, עד כדי מסירות נפש, שמקבלים שם הילדים) מאשר באוהל דולף בפורט-או-פרנס, וודאי שילד כזה שיגיע לארץ יזכה מהמשפחה המאמצת לחום ואהבה, ולגדול לחיים טובים בהרבה מן הבחינה החומרית, מאלו המצפים לו בהאיטי. כוונתי היא שכאן יש מצב בו יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, שיש מצב בו הצורך שלנו כחברה בילדים זמינים ונוחים לאימוץ הוא העומד בבסיס המחווה, ובסופו של דבר יש כאן ניצול של מצב טראגי.

לו הייתה ממשלת ישראל מזמינה לכאן מאה משפחות, עם ילדים, נותנת להם מעמד תושב חוקי, ומאפשרת את מגוריהם ועבודתם עד שהמצב יאפשר להם לשוב לביתם, הייתה זו מחווה נהדרת של נתינה ללא כל תמורה. עדיין ניתן לעשות זאת. אבל, אתם יודעים, מדינתנו הקסנופובית, מוקפת הגדר מכל עבריה, עומדת בסכנה נוראית של כניסת שני מיליון שחורים מסודאן, שיערערו את הבסיס היהודי שלה. איך נוכל להצדיק את זה שאנו מונעים את כניסת השחורים מסודאן מדרום, בעוד שאנו מביאים לכאן שחורים מהאיטי ברכבת אווירית? א שווארץ איז א שווארץ. שחורים, אתם יודעים, אלו שמביאים איתם את המחלות. בעוד שנתיים לא תכירו את דימונה. ואת אלה שכבר כאן יש לגרש. אז המטוס המביא את מאה הילדים מהאיטי ייפגש מעל נתב"ג בדרך לנחיתה במטוס המגרש את ילדי העובדים הזרים לגאנה. איזה יהודים חמי לב וטובים אנו!

אני באמת מקווה שאם יובאו ילדים הם יאומצו על ידי משפחות חמות ואוהבות. רק אל תקראו לזה מחווה אנושית. אין שום דבר אנושי בגישה של הממשלה שלנו כלפי מי שאינו יהודי ישראלי. רק דרגות שונות של ניצול.

אחד השטיקים הכי נדושים בארסנל של עיתונאים, שאין להם משהו מי יודע מה לכתוב, והדד ליין מתקתק, והעורך יושב על הראש, זה לגשת למזכירות של בית המשפט, לקבל משם בקריצת עין כתב תביעה עסיסי, להביאו לקורא על קרבו וכרעיו (המדממים ונוטפים לרוב גם נוזלי גוף אחרים) ולסייג הכל במילים "טרם הוגש כתב הגנה".

הרי ברור שכשיוגש כתב הגנה הכל ייראה פחות עסיסי. זה לא שהבעל ברח עם העוזרת הברזילאית לוילה בקאריבים ושם האישה תפסה אותם על חם בשלישיה עם פאולה עבדול. אז זו לא העוזרת מברזיל אלא הדודה מחדרה, הבעל לא ברח לוילה בקאריבים אלא בא לבקר אותה ליום ההולדת השמונים בדיור המוגן "נווה הקאריבים". לא נתפסו בשלישיה עם פאולה עבדול אלא שלנהג המונית שהביא אותם לשם קוראים עבדאללה, ולידו ישבה נוסעת בשם פאולה שבכלל נסעה למקום אחר.

כך גם הגילויים המרעישים של ידיעות אחרונות בפרשת שרה והעוזרת 2. הרי יוגש כתב הגנה, והוא קצת יוציא ודאי את האוויר, והאמת תתברר בבית המשפט, וניסוחים נוסח "קרבה את פרצופה וחרקה שיניים" יקבלו את המשקל הראוי. תדווחו לנו כשתהיה גירסת ההגנה, או יותר טוב, תדווחו לנו אחרי שמיעת הראיות, אם בכלל יהיה מה לדווח.

את חוסר החשיבות של כל העניין הדגיש דווקא בן כספית במעריב, שהסביר שלא מדובר במלחמת העיתונים עם שלדון אידלסון ו"ישראל היום" אלא שבאמת יש כאן סכנה איומה לדמוקרטיה, ולשכת ראש הממשלה באמת מתנהלת בצורה איומה, והכל בגלל שרה. אז לך תמכור את זה למישהו אחר. דבר ראשון, זה לא מה שהתביעה אומרת. התביעה שציטט ידיעות לא אומרת "שרה מנהלת את לשכת ראש הממשלה, מפטרת ומקרבת כרצונה". את זה אתה אמרת. התביעה שציטט ידיעות אומרת ששרה דורשת ארבעה סטים של בגדים, ומטלפנת בשתיים בלילה וקוראת לעצמה "האמא של המדינה", שזה לגמרי משהו אחר. דבר שני, אחרי שכל כך שכנעתם אותי שאתם מאוד כועסים על שלדון והביביתון שלו, וחושבים שהוא נורא מסוכן, יהיה לכם מאוד קשה לשכנע אותי שהכפולת עמודים על כלום במוסף יום שישי (כמה מיליוני שקלים באינצ'ים של פירסום), שקיבלה העוזרת של שרה נתניהו, לא נועדה בדיוק למטרה הזאת להכניס לאידלסון ולביבי בקטנה, ודווקא במקום החלש והכואב.

וזה מה שמעצבן. אני לא באמת יודע על שרה הרבה. אני כן יודע שבניגוד לנשות בכירים אחרים, היא עובדת למחייתה בקריירה עצמאית כפסיכולוגית קלינית בעיריית ירושלים, שזה לא מקצוע קל, ולא מקצוע שייקח בנאדם שאין לו את היכולת לחוש אמפתיה לזולת, וזו הגשמה עצמית ולא להיסחב אחרי הזנב של הבעל וכל הכבוד. מעבר לזה - שמועות ורכילות, רבותי, שמועות ורכילות. אז תעזבו אותה בשקט, וגם אם היא טילפנה לעוזרת בשתיים בלילה, חבר'ה יש אסון בקנה מידה היסטורי בהאיטי, תנו לו עוד כמה אינצ'ים ואם אתם באמת רוצים משהו פיקנטי, אז אישפזו בכפייה את גומא אגאייר, ופיני גרשון נתן ללשון עוד פעם לרוץ חופשי. תעזבו את שרה במנוחה.

אה, כן, ובקשר לגילוי המדהים בחדשות ערוץ 2 מהערב, אז שמישהו מהעורכים והמגישים והכתבים בערוץ 2 יראה תלוש של העוזרת שיש שם נסיעות והבראה. אף אחד לא קם? וגם אם לא שילמו לה נסיעות והבראה (ואני מאוד מאוד בעד זכויות סוציאליות לעובדים), אז בדיוק בשביל זה יש את בית הדין האזורי לעבודה, לא? ויש שם בערך עוד כמה אלפי תביעות ממעבידים שעשו דברים חמורים בהרבה לעובדים שלהם, איפה הדיווח על זה? אני די בטוח שאם היה דיווח שבועי על "עושק השבוע" שמצטט מכתבי תביעה בבית הדין לעבודה אז מוסר התשלומים לעובדים במשק היה עולה פלאים, אבל אני גם די בטוח שיש סיבה די טובה שזה לא קרה עד עכשיו, וזה שכשמדובר בזכויות עובדים, אז הם מעניינים רק כשמדובר בעובדים של שרה נתניהו. אחרת זה מכת מוות לרייטינג.

זה לא שמאוד התחלתי לאהוב את הזוג המלכותי הזה. אבל אני חושב שמי שנטפל לשרה עושה חיים קלים לביבי, ואסור לעשות לו חיים קלים. הוא הגיע לשלטון על תקן של צ'רצ'יל, ועד היום הוא בקושי קלפטר, "מחזיק מעמד". 

אז לא בשביל זה בחרו אותו. בחרו אותו בשביל להפציץ את איראן (זה לא יקרה, וגם הוא יודע את זה) ובשביל להביא שלום בטוח (אני עוד מחכה מ-96'), וסתם בשביל להראות לשמאלנים האלה (אבל לא נותר למי להראות). אז כל מה שהוא עושה זה להחזיק מעמד. הוא אפילו לא יכול להתעסק בתחביבים הישנים שלו של שיסוי חלקי האוכלוסיה זה בזה, כי יש את אלי ישי שמכניס אותו בגזענות לכיס הקטן, וליברמן שגונב כל הזמן את כל הרעיונות היפים באמת, ודני דנון וכל מיני כאלה. אז הוא יחזיק מעמד ארבע שנים, וישחק בהקפאה, ויריב עם זה, ועם אחר. ויפטר את זה, ויקרב את ההוא. לא בשביל זה הוא נבחר, ולא את זה אנחנו צריכים עכשיו. אנחנו צריכים שלום עם סוריה, ועם הפלסטינים, ואנחנו צריכים חזון כלכלי שיוביל אותנו לפריחה ולשוויון, ואף אחד מאלה זה לא משהו שהוא אפילו קרוב להיות מסוגל לחשוב עליו בכלל. 

אז מי שאומר שהכל דפוק, והלשכה לא פועלת, והמדיניות לא מקודמת, אבל רק נזיז את שרה המשוגעת והכל יהיה בסדר, ופתאום הלשכה תתפקד, והמדיניות תקודם, והכל יהיה סבבה, כמו בפרסומות של פלאפון וסלקום, נותן לביבי קצת יותר מדי קרדיט. אני לא רוצה לתת לו את זה. בחרנו בו (לא אני אישית. אבל בכל אופן יש לי איזה אחריות קונסטרוקטיבית) ולא איכפת לי משרה. אם מישהו צריך לשאת באחריות, זה הוא ולא שרה. בה אף אחד לא בחר, והיא לא אחראית כלפי אף אחד. היא אחראית כלפי העוזרת שלה לתת לה תנאים סוציאלים ולא לחרוק אליה שיניים, אבל זה כבר עניין שיתברר בינה ובין העוזרת בבית הדין, וזה לא עניין של אף אחד אחר. רוצים לדפוק את אדלסון כי הוא מפריע לכם למכור עיתונים? קחו תחקירן ותחפרו. אם תמצאו משהו אמיתי, תכתבו עליו. רוצים לרדת על ראש הממשלה? אז על הדברים החשובים, ותעזבו אותי משרה. האמת, ה"תחקיר" הזה עושה קצת חשק לקרוא את העיתון של אדלסון. ועל זה כבר כתבו צ'רצ'יל וסנדרסון עוד שיר יפה - "לך ספר לסבתא".