הבלוג של אבו אלמוג

ומה אתם הייתם עושים?

מעבירים ערוץ.

היום הצטרפה ארצות הברית למשפחת האומות המתורבתות. מהיום היא אומה שאנשים לא ימותו בה מחוסר טיפול רפואי, רק כי לא יכלו לשלם תעריפים מטורפים של חברת ביטוח פרטית. את מה שהשיגו עמי אירופה עם מדינות הרווחה בתחילת שנות החמישים, וישראל מיום היווסדה, השיגו עכשיו האמריקאים - כל הכבוד. עוד כמה שיפורים קטנים כמו טיפול בנושא הטירוף האמריקאי לנשק ואלימות, מדיניות הגירה ראויה, ומערכת ראויה של ביטוח לאומי, ואפשר יהיה לקרוא לארצות הברית מדינה תרבותית של ממש. מדינה שאיכפת לה מאזרחיה.

כולם חושבים על הנקודה הישראלית ביביסטית. חיים נבון כותב היום במעריב - "לאובמה אין זמן לעסוק בזה (במצב במזרח התיכון): הוא מתמקד עכשיו ברפורמת הבריאות שלו. במילים אחרות - אובמה מוכר אותנו בשביל אקמול". יש לי סוד קטן לאדון נבון - העולם לא סובב סביב מה שישראל רוצה, ולא סביב סדר העדיפויות שלה. "האקמול" חשוב ומיידי בחייהם של מיליוני אמריקנים, ובסדר העדיפויות של נשיאם, יותר מפצצת אטום איראנית, ויותר מהבניה בגבעת שלמה. אבל עכשיו, כשהוא אחרי ההישג ההיסטורי וטעם את טעם ההצלחה, אובמה הולך לרצות עוד. אם ביבי חשב שהוא הולך לפגוש ברווז צולע, מובס ומושפל, המחכה רק שהקדנציה תיגמר, הוא יפגוש נשיא בשיאו, שיודע ויכול לכפות את רצונו. וביבי, אם רק נותנים לו אפשרות, הוא מתקפל. לא שזה יעזור במשהו, כי מהממשלה הזו לא ייצא שום דבר טוב אף פעם, וזה רק יביא להתחלת הספירה לאחור המהירה להתפרקות הממשלה וליצירת הממשלה הבאה, ממשלת ליברמן שלאחר הבחירות, אבל זה יהיה משעשע.

חושבים ששכחנו מס' 1: עמרי שרון חושב ששכחנו. בראיון היום בידיעות אחרונות הוא מטיף מוסר לממשלה הזו, שהיא אנטי חברתית ואנטי סביבתית. לא שהיא חברתית וסביבתית, אבל עמרי שרון הוא לא מי שיגיד לנו את זה. מי שישב ארבעה חודשים בכלא על עבירות על חוק מימון מפלגות לא יכול להטיף מוסר לאף אחד על שום דבר. כמה שנים לפחות, ועוד לא עברו שנתיים מיום שהשתחרר. הראיון הזה הוא חצוף. אבל כנראה שכחנו. עובדה שהיה מי שראיין, ומי שהדפיס, ומי שקרא.

חושבים ששכחנו מס' 2: הגב' אנסטסיה מיכאלי, חברת כנסת, מספרת לנו היום בראיון באותו עיתון עצמו, על עד כמה שהיא חרוצה, שהיא ישנה בכנסת, ואפילו המנקה לא ידעה ויום אחד נכנסה בטעות ונבהלה. הכתבה של צביקה ברוט כתבנו בכנסת היא באמת כתבה מאמי, ואנסטסיה נראית יופי. האמת שלפני שאני ניגש לעניין עלו לי כמה תהיות. על שולחנה של הגברת נראה דגל ברזיל! לא פחות. וזה בשבוע שהבוס הגדול והמפחיד החרים את נשיא ברזיל שבא לכאן לבקר. מישהו עוד יחטוף על זה. אבל זה לא העניין. העניין הוא שחושבים ששכחנו. רק ביום שישי התפרסם ראיון קצת יותר מהותי עם הגברת שחשף עליה כמה דברים שאותי די הפחידו. כמו למשל בתשובה לשאלה - ""היית מסכימה שילדייך ילמדו יחד עם ערבים?" ענתה - "פעם בחופשה בכנרת צילמתי את הילדים שלי. מאחוריהם היו ילדים ערבים, וזה היה בסדר גמור. הם שיחקו קצת ביחד, בזהירות מסוימת." ובתשובה לשאלה "56% מבני הנוער מאמינים שלא צריך לאפשר לערבים להיבחר לכנסת. מבחינתך מדובר בנתון מדאיג?" ענתה, "לא הייתי רוצה להתייחס לכך." ולאחר שהכתב הקשה - "בכל זאת, מדובר בשלילת זכויות אזרח." ענתה - "במערכת הבחירות אמרנו "אין אזרחות בלי נאמנות". למי שלא נאמן למדינה לא צריכה להיות זכות בחירה." המדובר לדעתי בדעות די חשוכות. ובכל אופן, הייתי שמח לשמוע מהי הזהירות הנדרשת ממי שמשחק עם ערבים? ומדוע יוצאים מנקודת הנחה כי כל ערבי הנבחר לכנסת "אינו נאמן?", ובכל אופן, בימים טובים יותר וחשוכים פחות נבחרו לכנסת גם ערבים ממפלגות ציוניות מובהקות, וזאת מבלי לקבל לרגע את הטענה כי ערבים ממפלגות שאינן ציוניות אינם "נאמנים" או כי יש לפגוע בזכויותיהם בכל דרך. אז בקיצור - היא לא מאמי. היא לא קונצנזוס. היא נבחרה על רקע נאמנותה למצע בעייתי, שהיא דבקה בו, ומדקלמת את סיסמאותיו. סתם ספקולציה - אם הגב' מיכאלי הייתה נבחרת לכנסת מטעם קדימה, כששרון הקים את קדימה והרכיב את הרשימה, והייתה נשארת נאמנה לליבני כשם שהיום היא נאמנה לליברמן, ומוצאת עצמה באופוזיציה השמאלית לממשלה, האם גם אז הייתה מדברת כך? אז מה שנראה ככתבת תדמית מתוקה, מקבל כאן איזה טוויסט. מה אם המנקה הייתה ערביה? מיהו שהיה צריך לנקוט זהירות? ובואו נלך עוד צעד, גם אם המנקה לא הייתה ערביה, מי לידינו יתקע שבפעם הבאה לא תהיה המנקה ערבייה, ואז יהיה צורך לנקוט בזהירות? ובכלל, עוד יזמת חקיקה שבכנסת לא יעבוד מי שאינו נאמן. בקיצור - לא שכחנו. גם התמונה המאוד מתוקה הזו לא ממש השכיחה ממני את הזעם שחשתי עם קריאת הראיון ביום ו' האחרון. אז ידיעות אחרונות נתן לה כתבת תדמית, עם אזכור בעמוד הראשון (שם לא רואים את דגל ברזיל. הם חושבים שליברמן לא יקרא גם את הכתבה בעמ' 18 ויראה שם את התמונה עם הדגל? לא עשו אותו באצבע). כל הכבוד ליחצ"ן. פחות כבוד לעיתון. 

חושבים ששכחנו 3: חושבים ששכחנו את גלעד שליט. כנראה שהם צודקים. הוא הפך לפנים על סטיקר. למייל שרשרת. לשיר שלא ממש זוכרים את המילים שלו. לקבוצות לא ממש מצחיקות בפייסבוק (האחרונה שהוזמנתי להצטרף אליה היא "שביתה כללית עד שיחזירו את גלעד שליט". מה הייתה אומרת רוזה לוקסמבורג...). יש כאן בנאדם שנמק כבר כמעט ארבע שנים בעינויים איומים ויום יומיים. בגיל שאנחנו בילינו וטיילנו ולמדנו. כבר קיבלנו כמובן מאליו שהוא לא בינינו. ועברנו לנושאים אחרים. ויש אובמה, וגבעת שלמה (מי זה השלמה הזה), ואנסטסיה מיכאלי, ונורא מעניין לשמוע מה יש לעמרי שרון להגיד, ודרעי עוד מעט חוזר, ובשבת הבאה חיפה נגד בני סחנין, ואייל גולן מהמר ועשה קעקוע. אסור לתת לזה לקרות. אסור לו להשכח. צריך לחשוב עליו כל יום. כשאנחנו עושים את הדברים שאנחנו אוהבים לעשות, כשאנחנו נמצאים עם מי שיקר לנו. יש מישהו שיכול להחליט. יש מישהו שיכול לגרום לו לחזור. אסור לשכוח את זה. ואסור לשכוח את גלעד.