הבלוג של אבו אלמוג

אז כל הקטע הזה עם החרדים פשוט לא כל כך מעניין אותי. כל ההתייפיפות הזאת עם האשכנזים והספרדים בהתנחלות עמנואל נראית לי כמו משהו הזוי במיוחד כשחושבים על זה שהן האשכנזים המפלים והן הספרדים המופלים מבצעים את העוול הבסיסי של לחיות בהתנחלות, על חשבון הפלסטינים, ועל חשבון אלו שכן הולכים לצבא, וצריכים לשאת בעול בטחונם ובעול מלחמת הנצח שההתנחלויות גוררות אותנו אליה.

הכיבוש יוצר כל מיני דברים. הכיבוש לוקח הכל עד הסוף. הכיבוש הוא אוונגארד! כל יצר אנושי, כל סטייה חברתית, כל רצון לקיצוניות אנושית או חברתית יכול למצוא את מקומו בהתנחלות. במקום שממילא מתבסס על איזו פריעת חוק בסיסית של המדינה, חוקי המדינה מהם? במקום שעצם קיומו מתבסס על עליונותו של האלוהי על הגשמי, על ציות לחוקי האל (בפרשנותם הקיצונית, המטורפת, המשיחית) כנגד ההגינות הבסיסית של החוק הבינלאומי, מהי אפלייה של כמה בנות ספרדיות? אז יש שם כל מיני דברים מוזרים, בשולי הכיבוש. כל מיני תתי חברות ותתי תרבויות משונות, מעדן לאנתרופולוגים, שתת התרבות החרדית, המפלה ספרדים בעמנואל היא אחת מהפחות איזוטריות בהן, והדומה יותר ליישוב של בני אדם, ואידך זיל גמור.

גם תת התרבות הזו היא משונה דיה. היה לי העונג המפוקפק בשנת 2003 לבלות זמן מה בצפייה בבית"ר עילית בשירות מילואים. את התמרמרותי על שנגזר עלי להגן על מתנחלים אלו, שמפאת דבקותם בדבר האל בגירסתו הלא קוקיאנית מסרבים להגן על עצמם, שמרתי לעצמי. זו הייתה חוויה די הזויה, ולא אפרט. מכל מקום, אומר, שהסטנדרטים של התנהגות נורמטיבית בבית"ר עילית שונים לחלוטין מהנסיון של הישראלי הממוצע מהיישוב, ושופטי בג"צ בכללם. אולי זה מסביר את התנגשות התרבויות, נוסח "למי יש יותר גדול". לי יש משטרה שיכולה לאסור אותכם, ולי יש מאה אלף מפגינים. לי יש את בייניש ולי את האדמו"ר מסלונים, לי יש זכות אלוהית, ואלינו נגלה הצדק האבסולוטי והמוחלט בתקופה בה למדנו משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. אחד לא מבין את השני, ולא יכול להבין את השני. ואני, מה איכפת לי? סבתא שלי הזהירה אותי מאנשים שחושבים שהם באמת באמת צודקים. כשאני שומע ששניים כאלה רבים, אני בדרך כלל זז הצידה.

אז למה זה בכל אופן מעניין אותי עד כדי כך שאני מקדיש לזה פוסט? כי שתי דמויות יצאו מחוזקות מהסיבוב הזה. יאיר לפיד, שכתב היום מאמר שיטנה מתסיס כנגד החרדים בעמודו הראשון של ידיעות אחרונות, כהכנה לקראת מערכת בחירות שצפויה להיות דוחה במיוחד. אז הוא כנראה הולך לרכב על הגל האנטי חרדי, והחרדים משחקים לידיים שלו. מה איכפת להם בעצם? יאיר לפיד בעמדת כוח זה רע מאוד למדינת ישראל, אבל זה לא יזיז כלום לאינטרסים החרדיים. הם יישארו מבוצרים כתמיד. אז לפיד יסית נגד החרדים, ויסית עוד קצת, ואולי יגיע להישג של אבא, 17 מנדטים, עם אותם קולות מצביעים פחות או יותר, ואולי עוד כמה מטומטמים שאוהבים להצביע בעד מה שהם רואים בטלוויזיה. הוא לא יגע לרעה באף פריבלגיה של אף חרדי, זה בטוח, אבל הוא יהיה זה שתהיה לו את הזכות ההיסטורית להיות לשון המאזניים שהכריעה את הכף "בעד" בהצבעה החשובה על חוקי שלילת האזרחות מלא נאמנים (לא לדאוג - לא נאמנים לא יהודים. בחרדים לא יגעו לרעה) שייזום ראש הממשלה ליברמן. כמובן בטיעוני שמן זית זך של אחדות העם ושעת מבחן וביטחון המולדת. סבבי.

וכמובן אריה דרעי. המפשר הגדול. המתווך הגדול. הבנאדם שבאמת חסר בציבוריות הישראלית. הוא כבר מופיע בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו ומסביר איך באמת צריך להתנהג ומה לעשות. וואלה! המקום שלו זה קדימה. לפיד לא יגיע לקדימה. האגו גדול מדי. הוא צריך לבד. אבל דרעי ירגיש מה זה טוב במפלגת ההירשזונים והאולמרטים (ולא שכחנו גם שמתנהל שם משפט נגד אחד, צחי הנגבי, ויש עוד כמה, אני בטוח). רמון יקלוט אותו כחברו האובד. יחליפו דאחקות נגד מערכת המשפט. יהיה טוב. 1992 revisited .

אז מה הבעייה? הבעייה היא שמה שטוב ללפיד ולדרעי (ביחד ולחוד, כמו שאומרים עורכי הדין) לא טוב לך ולי (ביחד ולחוד, כמו שאומרים עורכי הדין). וזה בדוק.

שוב, למי ששרד עד לכאן מגיע צ'ופר, משהו מוזר מפאתי היוטיוב. מייגן מולאלי היא הבחורה עם הקול הצפצפני והחיבה למיליונרים מאוד זקנים ואלכוהול מהסידרה ויל וגרייס. כנראה שמתישהו היא הוציאה דיסק, וכאן היא נותנת ביצוע ממש מדהים ל"סורבייה ג'וני" של ווייל וברכט. לא שיש לה קול מי יודע כמה, את זה יודע כל מי שראה את הסידרה, אבל היא יודעת פרק בהגשה, והעיבוד הוא קברטי וקירקסי כמו שצריך להיות. זה לא ממש קליפ, אלא יש תמונה שלה, בקארה א-לה חנין זועבי. לי זה עושה את זה.

אז שתהיה לנו שבת שלום, ובמיוחד לחרדי עמנואל. תעשו חיים בכלא. תרגישו צודקים. האל אתכם. וגם עם בייניש, בעצם. כי בג"צ הוא המבצר האחרון של שלטון החוק מפני התמוטטות. כן, עמנואל היא מקום כה צודק, שיש מקום לרפא את הפגם שנפל באפליית הבנות החרדיות רק בהפגנת כוח של מערכת המשפט, ושליחת כמה עשרות חרדים לכלא. זה לא יזיק להם, וזה גם מה זה טוב להראות את נחת זרועה של מערכת המשפט, זו שסובלת כבר ארבעים ושלוש שנים את הכיבוש, המנוגד חזיתית לכל חוק בינלאומי שאפשר לחשוב עליו, וגם לכמה חוקים פנימיים שלנו, אם חושבים על זה מספיק לעומק. אז תהנו מהתחושה הנפלאה הזו של צדק, ותשכחו את מה שכתב יהודה עמיחי, יהודי חכם, על "במקום בו אנו צודקים" וגו'. ותקשיבו למגאן מולאלי. גם החרדים. היא שרה נורא יפה את סורבייה ג'וני.

השיר ההזוי של עמיר בניון וחברי הכנסת כבר הפך ללהיט קאלט מיידי, ומכל הסיבות הנכונות - מילים על גבול הקלישאה ומעבר לו, המנגינה, מילא... והביצוע - אין מילים. למעשה זהו שיר הערש המחריד ביותר, ומדיר השינה ביותר מאז שירי הערש האלה שנכתבו אחרי הפרעות והמאורעות נוסח "בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל יוֹסֵף, וְגַם מִבֵּית אַלְפָא עוֹלֶה עָשָׁן... אַךְ אַתָּה לִבְכּוֹת אַל תּוֹסֵף, נוּמָה, שְׁכַב וִישַׁן" אם כי בניגוד לכותב השיר הנוכחי, הכיר עמנואל הרוסי, כותב המילים האלה, את ההבדל בין צורת הציווי בעברית וצורת העתיד, כך שילד שגדל על ברכי השיר הזה יצא פסיכופט אחוז חרדות כמו ילד שיגדל (חלילה) על ברכי הפמפלט של בניון, אבל מה - ידע עברית נכונה.

אבל מי אני שאנתח שיר מבחינה אומנותית? ייתכן שיש כאן יצירת אומנות על זמנית שהדורות הבאים ינוו מזיווה או משהו כזה. יכול להיות שקלוגהופט, המשורר, הוא האלתרמן הבא, ועמיר בניון הוא העמיר בניון הבא (היה פעם זמר כזה, גדול אפילו. לפני שהתחיל לעסוק בפוליטיקה).

רק רציתי לבחון את נאה דורש נאה מקיים. השיר הזה הוא לא סתם שיר תמים לתמיכה בשייטת. צריך לראות אותו על רקע השיר "אני אחיך" או "אני לוחם ואתם מסובבים את הסכין בגבי" של בניון מלפני כמה שבועות. השניים מחוברים יחדיו מבחינה ציבורית ותודעתית בקשר בל ינותק. ואני תמה על חברי הכנסת של קדימה, תנועת מרכז, שחברו למשהו שמתחבר אפילו בשוליים למסע ההסתה נגד הקרן החדשה. ובכל אופן, הזמנים קשים, אנחנו באופוזיציה כשכל העולם נגדנו והשייטת לוחמת בתורכים וארדואן יימח שימו דיבר כל כך מגעיל בטלוויזיה, וחנין זועבי (אופס... אין פוסט בלי חנין!) המגעילה הזאת לא יורדת מהכותרות, ורק עלינו לא שומעים. ומגיע לנו. בכל אופן, אני רוצה לבדוק ולבחון האם נאה דורש ונאה מקיים? האם חברי הכנסת הללו אכן השתלשלו בחבלים, או שמא ישנו את שנת המנוחה שלהם כשאחרים השתלשלו? הרי זו אותה בדיקה מקארתיסטית עצמה שעורכים לגבי אומנים וכו' שלא שירתו בצה"ל, יוצרים להם מסעי נידוי והחרמות. אז מה יש לנו כאן, יוצאי שייטת או משתמטים? אם בודקים את ז'קו אייזנברג ואביב גפן, אז כל מי שנושא את קולו בשיר אינו פטור מהבדיקה.

מבדיקה ראשונית לפי אתר הכנסת, מתחלקים חברי הכנסת ששרו את השיר לשלוש קבוצות - הקליברים, המודיעימניקים והלא שירתו או לא ברור מה היה שם.

הקליברים -

משה מטלון - קליבר הקליברים וטוב להתחיל את הבדיקה ממנו. שירות בצנחנים, פגיעה קשה, נכות. אם יש מישהו שיכול לתת דוגמה אישית בחבורה הזו - זה משה מטלון. 

איוב קרא - גם איוב קליבר. רב סרן במיל. במשטרה צבאית, אומרים לי, וגם אח שכול. בהחלט מקומו בקליברים.

מירי רגב - טוב, אני אפילו לא מפנה לאף מקום. כולם יודעי שמירי שלנו (הוגת הפתגם האידישאי הידוע - רוחי לעזה יא חאינה) הייתה תת אלוף ודוברת צה"ל וצנזורית ראשית. לעניות דעתי, (וכמובן שאני שוגה, והמדובר בדוברת מוכשרת ביותר), את הנזק שמירי גרמה למדינתנו בשנות שירותה בדובר צה"ל, לא יגרמו שבעים ספינות מלאות תורכים, אבל מי שנתנה את שנותיה היפות, ראויה להיחשב בכלל הקליברים.

יואל חסון - יואל סיים את שירותו הצבאי בדרגת סמ"ר, מה שמראה על שירות משמעותי, ואולי גם כמה שנים טובות במילואים. הוא נכנס בקליברים. יואל בהחלט קנה את הזכות לשיר (אם כי לא את הזכות לשיר כל כך גרוע).

שלמה מולא - שלמה היה קצין עתודה ב' בחיפה בין 1994 - 1995. שלמה עלה מאתיופיה בגיל 19 וכל הכבוד על מה שעשה כאן מאז.

המודיעמניקים -

יריב לוין - שירת כמתרגם מערבית ומפקד מגמה באולפן לערבית של חיל המודיעין.

כרמל שאמה - שירת בחיל המודיעין ביחידה המיוחדת לסיכול ריגול ומשימות מיוחדות.

אורית זוארץ - בוגרת ממר"מ שירות קבע וסדיר בחיל המודיעין, 1985 - 1988. אורית מאמי! ראינו דם ראינו גם אש עד מתי נובמבר חמש! זה בדיוק השנים שאני שירתתי!

רונית תירוש - סמלת בחיל המודיעין.

לא שירתו / לא ברור -

אנסטסיה מיכאלי - בדף של אנסטסיה המתאגרפת, אימת הזועבים באשר הם, לא מופיע שירות צבאי. על פי הוויקיפדיה, עלתה לארץ כשהיא כבר נשואה.

יוליה שמאלוב - ברקוביץ' - בדף של יוליה המבריקה, הוגת אמרת הכנף המדהימה "חברת הכנסת זובי", לא מופיע שירות צבאי. על פי הוויקיפדיה עלתה לארץ בגיל 15. ב-1983, כשהייתה בת 19 כבר "למדה לימודי תעודה עיתונאות וטלוויזיה". הגב' שמאלוב תסלח לי אם אסיק שאין בעברה שירות צבאי, או שירות צבאי משמעותי.

עמיר בניון - על פי הוויקיפדיה עמיר התגייס לצה"ל אך שוחרר לאחר ימים בודדים עקב בעיות סמים.

אז מה היה לנו כאן - אם מקזזים את הלא שירתו עם הקליברים, נותרים כמה עם שירות צבאי סטנדרטי (כרמל שאמה, שנניח ששירת שירות משמעותי ביחידה קרבית ושלמה מולא שהיה בעתודה) ולא פחות מארבעה מודיעימניקים. זה פחות או יותר הפרופיל האנושי של המטיפים בשער. אז באמת, בניון, שמאלוב ומיכאלי זקוקים למידה אדירה של חוצפה (או לפחות לגב של קליברים כמו מוץ מטלון) כדי לפתוח את פיהם בהטפה למישהו לשירות צבאי. והמודיעימניקים? חיל המודיעין הוא די חשוב. האמת היא שזה גם השיוך החילי שלי בשנים האחרונות, מאז שנוסד חיל מודיעין השדה. אבל יש לי תחושה עמומה שהחבר'ה האלה, העסוקים בתרגומים מערבית ומחשבים, לא ממש היו אנשי שטח, לא השתלשלו מחבלים, וכיוצא בזה. יכול להיות שאני טועה, ושבמסגרת סיכול הריגול הנגדי וכיוצא בזה הם זחלו בין הקוצים בחיפוש אחר מרגלים עם שבריה בין השיניים (ולפ טופ בתוך הפאוץ' של האפוד). ובכל אופן, בקליפ ההירואי שמלווה את השיר לא נראים חיילי צה"ל המאזינים לרשתות הקשר הזרות, מתרגמים כותרת של עיתון מערבית או מסכלים ריגול נגדי, אלא עוסקים בפעילויות יותר הירואיות, יורים וטסים במסוקים ורצים בשטח. וגם מילות השיר לא מתארות פעילות מסוג התרגום מערבית וסיכול הריגול הנגדי, אלא משהו יותר אקטיבי. אז צריך בהחלט עוד בית -

וכמו בירה נשר הוא יבוא 
וישא אותך על גבו
הוא יתרגם מערבית

גם אם המזגן התקלקל
מי פילל ומי מילל
הוא נושא אותך
על כפיו כל הזמן

אז תישן ילד תישן

בונ'ה - כמעט והגעתי לדרגת קלוגהופט! יש מישהו (שמאל, ימין, חרדים. אני שכיר עט) שרוצה את השירותים הליריים שלי לשיר הבא?

ועוד שאלה אחת אחרונה. כל הח"כים האלה, בעלי הידע במודיעין ודוברי הערבית הרהוטה (חוץ מרגב. הרוח'י לעזה יא חאינה היה נורא. זה היה ממש במבטא אידישאי. זה גדול עלייך ערבית, מירי. אל תנסי יותר), לא הצליחו לקלוט מה קורה שם על הספינה? אולי אם מישהו מהם היה מאזין לקשר של הספינה, או מסתנן ומסכל בארגון ה-IHH אז דברים היו נראים אחרת? תאמרו שזה לא התפקיד שלהם כחברי כנסת. אז מה, ולשיר זה כן התפקיד שלהם?

רציתי לכתוב משהו על התאסלמותה של טלי פחימה, בעקבות הכתבה ב-Ynet שזכתה ל-2,191 תגובות ו-3,692 לייקים בפייסבוק. אבל נזכרתי שאני רוצה לגרש מכאן את שחקני החיזוק הפוליטיים האנונימיים, ושהבלוג הקודם על הישרדות וניטשה מאוד הצליח במטרה הזאת, גם אם קראו אותו רק שלושה או ארבעה אנשים (רק אבו אבשלום, נאמן כתמיד, הגיב שלוש פעמים. אמנם זה הידרדר לתחרות שירים על חנין זועבי - ואופס... הזכרנו אותה, אבל היה מאוד נחמד, בסופו של דבר, בלי שמישהו שאני לא מכיר ולא רוצה להכיר ייכנס פתאום ויגדף). אז הבלוג הזה עומד להיות על כוכב נולד.

בשיא הקיצור - אני הולך לטמטם את עצמי בקיץ עם הישרדות, מונדיאל וכוכב נולד. זה הקיץ. האל הטוב יצר אותי גבר, ולכן, מגיל מסויים איני מסוגל לחשיבה צלולה ללא השפעת טסטוסטרון, ושם אותי בארץ החמה הזו, זאת אומרת שבין יוני לספטמבר היכולת הקוגניטיבית שלי משותקת. מה שנותר זה מה שיותר טלוויזיה, וגם אז משהו שדורש תפקוד מוחי ברמה של שינה עמוקה. אז על הישרדות כתבתי, והמונדיאל עוד לא התחיל (אני רוצה לחנך את פלג לאהוד את הולנד, כמו שאני הייתי בעדם בגילו, בגמר האדיר של 1978, אבל ברגע שהחלטנו הכוכב שלהם שבר את הרגל בהיתקלות עם איזה כסאחיסט במשחק ידידות), ונותר כוכב נולד.

לתכנית של אתמול הגעתי עם פייבוריטית ברורה. רוני גינוסר. אבל הקטע המקדים שלה היה כל כך מביך (השיחה עם צדי צרפתי שהראתה, לי לפחות, שהקטע של התמודדות עם לחצים גדול עליה בכמה מספרים, ואולי מישהו בהפקה צריך לחשוב על דרך לסיים את העניין בצורה הכי חלקה שאפשר) והשיר עצמו היה נטול השראה, ולחוץ מאוד. ראו שהיא מתרגשת, שהיא לא עומדת בזה, ושזה משפיע עליה לרעה, ואף אחד מהשופטים לא חשב להגיד לה את זה. שלא תבינו לא נכון, המדובר בזמרת גדולה, אבל היא צריכה סביבה תומכת יותר ונטולת לחצים. הרפרטואר שלה גם מאוד מצומצם, ואחרי הפעם השלישית הגימיק של שיר מאוד ישן שנס ליחו שמבוצע עם מבט תמים וקול אלוהי, כבר לא עובד. עלי לפחות.

אז אחרי רוני הייתי די פתוח בשאלה למי אזרוק את השקל שלי (למה בעצם? זה חלק מחוסר התפקוד הקוגניטיבי. אני יודע שזה הולך לאנשים הרעים והעשירים בחברות הסלולר וההפקה. אני יודע שזה לא משפיע. אני יודע שאני צריך את השקל הזה יותר מהם, ושזו כניעה למערכת הקפיטליסטית האיומה של תרבות הצריכה. ובכל אופן... כוכב נולד...) וראיתי את הכל בעיניים חדשות. ולא ראיתי שם משהו מהמם עד רווית בטאשווילי.

רווית היא בסדר. לא מי יודע מה יפה (דווקא את החתיכה העיפו...) גם לא זמרת משהו. היא לא תעבור עוד שני שלבים. אין לה את זה. אבל אתמול הבחירה שלה בשיר הייתה מושלמת, וזרקתי עליה את השקל. היא גם ביצעה לא רע. השיר (לחלום, מתוך "איש למאנשה") דורש קצת מלודרמה, וקצת הרמת הקול, וקצת להיות גדולה מהחיים, אבל גם קצת איפוק, ובנייה לקראת השיא, והיה לה את השכל והיכולת הקולית לתת בדיוק מה שצריך שם. אין לשיר הזה איזה ביצוע אייקוני בלתי נשכח, למרות שבוצע על ידי ענקים כמו אלביס וסינטרה. הוא מזוהה עם עצמו ולא עם זמר מסויים, ורווית הצליחה לתת ביצוע שלדעתי לא נופל מכל ביצוע אחר שראיתי. (חוץ מהביצוע המרגש של מקהלת הילדים של איתן ליברמן בבית הספר האנתרופוסופי לפני שלוש שנים, אבל אני בספק אם יש מישהו שקורא את השורות האלה, אולי חוץ מאמיר, שמכיר את זה)

אז זה מאוד נדוש, ואנדרו לויד וובר כזה (יותר גרוע. איזה מיטש לי וג'ו דריון שאף אחד לא שמע עליהם), אבל לפעמים גם במקומות הכי קלישאיים יש איזה אמת גדולה, וזה בדיוק מקום כזה. כאן המילים, הקלישאיות, ובכל אופן, היפות כל כך, ומעוררות השראה. ובכל אופן, אם איש מאיתנו לא ירצה להילחם למען הצדק, ולחלום את הבלתי אפשרי, עם מה נישאר? כוכב נולד, מונדיאל והישרדות. פחות או יותר. זה מתחבר גם לטלי פחימה, עוד סוג של דון קישוט שכנראה חטפה מכה בראש מהזרוע של טחנת הרוח, אבל זה לא העניין באמת.

ועכשיו, תסלחו לי, אני חייב To run where the brave dare not go, וכבוד השופט מ. ד. בבית משפט השלום בקריות ממתין לשמוע את טיעוני, אותם אעלה בשם הצדק, מעשה דון קישוט.

ועוד משהו קטן - החתולה שלי המליטה גורים - איזה מאמי!