הבלוג של אבו אלמוג

קוראיו הטובים של הבלוג הזה כבר יודעים שאני מקבל רק את העיתון "מעריב" מכיוון שהוא היחיד שמעז להגיע אל סף דלתי, המצויה מעבר להרי החושך, במקום בו רק האמיצים שבשליחי העיתונים יכולים לדרוך. (הארץ - שמאלנים - את אורי בלאו אתם יכולים לממן, ולהדפיס את עמירה הס וגדעון לוי. אבל אלי אתם לא מגיעים ולהתנחלות בה גרה אחותי אתם מגיעים! תתביישו! די לכיבוש!) בקיצור, פתחתי השבוע את המוסף של מעריב כדי לקרוא את הכתבה על הסרט של אביעד קיסוס על הציצים.

וכאן ההערה ההומופובית. קיסוס עושה קריירה לא רעה בין היתר בשל הפרסונה ההומואית הגלויה שאימץ לעצמו. אז... כאילו... מה הוא יכול לספר לי על ציצים? הסוד הגלוי הוא שכל גבר הטרוסקסואל מבלה בערך 99% מזמן הערנות שלו כשהוא הוגה בציצים בצורה זו או אחרת. הומואים, כך אני מניח, מתעניינים בזה פחות. אז מה יכול דווקא קיסוס לחדש? טוב. אני בכל אופן אראה את הסרט. אולי יראו שם ציצים!

אבל אחרי שנגמרו הציצים בחוברת של מעריב, הפתעה. מעמוד שלם בעיתון הציץ אלי פרצוף מזוקן ואהוב. סלבוי ז'יז'ק! הפילוסוף האהוב עלי. טוב. זה תואר שטוענים לו הרבה, מרוסו דרך הברמס ועד מרקס, ואפילו היידגר כשאני במצב רוח קצת אוטוריטארי. אבל כאילו אם יש מישהו שהייתי רוצה להעביר איתו ערב בשיחת רעים, זה רק סלבוי. קצת בירה סלובנית, והבחור זורם.

זו כתבה קנויה מה"אובזרוור" ששלח כתב שחזר עם התובנה הנפלאה שז'יזק מרצה בפריז בפני אולמות מלאים. מה שקרה לבחור הוא שהוא נשלח לפריז על חשבון האובזרוור, ראה הרצאה של ז'יז'ק ואחר כך ראיין אותו, וכתב על זה ארבעה עמודים. למה לי אין עבודה כזאת? אני חושב שאני הייתי יכול לכתוב טור לא פחות טוב. לא נורא. העבודה שלי לוקחת אותי לישיבה של הרב גרוסמן במגדל העמק, או לבית משפט השלום בקריות, שזה בערך אותו כיף. אמרו כבר שקריית ביאליק דומה לפאריז? מה? אני הראשון?

אז יש שני דברים מעניינים בכתבה. האחד הוא שז'יז'ק באמת לא מתעניין בלאקאן וכל הפסיכואנליזה הפוסט מודרניסטית, אלא בהגל, ומזה עשור הוא כותב ספר ענק על הגל. וזה הייעוד שלו בחיים. אז סלבוי, רד מזה. הגל כל כך כבד. ואתה כותב כל כך יפה על המטריקס ועל שרק. כשאתה מפרש תרבות פופולרית על פי לאקאן, אז אתה מעניין ושומעים אותך. על הגל כתבו כבר מאתיים שנה מכל זווית אפשרית. אני לא מאמין שאתה ממש יכול לחדש שם משהו. זה תסמונת ג'וליאנה מרגוליס. הגברת עשתה מיליונים מכל פרק של אי.אר. ואחר כך עזבה את הסידרה לטובת קריירה קולנועית שיצרה את יצירות המופת "נחשים על המטוס" ועוד משהו מהסוג הזה. עכשיו היא חזרה לטלוויזיה והיא אשתו של מיסטר ביג באיזה מיני סידרה לא משהו. אז מה? טלוויזיה זה לא מכובד? צריך להשאיר חותם בקולנוע? אם זה עובד - לא מתקנים. יש לך קריירה בטלוויזיה, מה אתה צריך קולנוע? יש לך גליק גדול עם לאקאן? מה אתה צריך את הגל, הכבד הזה? אם מקשיבים לך על המטריקס, תמשיך לדבר על המטריקס. שים את הגל בצד.

והדבר השני הוא שסלבוי נשוי למי שמתוארת בכתבה כ"דוגמנית הלבשה תחתונה ארגנטינית בת 27, חוקרת לאקאן". אני לא יודע איך הגברת אנליה הואני כחוקרת לאקאן, אבל בתור דוגמנית הלבשה תחתונה היא די בסדר, ואף למעלה מכך (גלריה בגוגל). אז יש כנראה בארגנטינה אחת כזאת בת 27 שגם מבינה בלאקאן וגם נראית כמו שדוגמנית הלבשה תחתונה צריכה להראות, ודווקא סלבוי היה צריך לתפוס אותה!

אז זו הייתה ההערה השוביניסטית. הייתי יכול להמשיך כאן באיזה אמירה צינית, לאקאניאנית, אבל לא אעשה את זה. אני שמח בשמחתו של סלבוי. במקום זה אביא ציטוט מגניב מסלבוי שהלך בדיוק למשפטי הפתיחה של התזה שלי, שמתאים מאוד גם למה שיש לי להגיד על הממסד הדתי הרבני בישראל, ומופיע ב"ברוכים הבאים למדבר של הממשי" שיצא כאן ממש בהוצאת רסלינג, בעמ' 81:

"ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית הישנה והטובה, היה זה פשוט בלתי אפשרי בעליל שבאדם אחד יתמזגו כל שלושת המאפיינים הללו: אמונה שלמה באידיאולוגיה הרשמית, אינטליגנציה ויושר לב. שכן כך נתפסו הדברים: אם הנך מאמין ואינטליגנטי אינך ישר. אם הנך אינטליגנטי וישר: אינך מאמין. אם הנך מאמין וישר: אינך אינטליגנטי"  

יואב, הבן דוד של אשתי, הוא טיפוס מעניין. פעם ביום בערך הוא כותב בפייסבוק, ותמיד יש שם מה לקרוא. היום כתב –

"להלן שתי השורות הראשונות של שיר ישראלי מוכר מאוד, אבל... לאחר שהן עברו בגוגל טרנסלייט מעברית להולנדית, ואז לבאסקית וחזרה לעברית. נראה מי יוכל לנחש מהו השיר –

עוף צ'יק, פרוסת השמים."

לקח לי בערך שתי שניות לנחש שזה "עוף גוזל", ויואב די התבעס. גמלתי לו ב"כדור הארץ להשאר רגוע, לשים אודם בעין. לאט מטשטש גבולות עשנים קטנים." שזה כמובן השורות הראשונות של "מגש הכסף". אז הנה לכם עשרה ציטוטים די ידועים, ונראה מי ינחש (יש גם רמזים) –

"הבוחר לא יהיה יום שישי, שבת הוא היום"

"אין לי מדינה, אף מדינה שלי בוער"

"ראיתי אותה בשקית אחת במכון כושר"

"את עלות השחר של העולם, כל לילה בחלומי בעולם"

"ואל תשכחו את זה מאוחר יותר, אבל בדרך בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אומר כי בינינו, אבל זה פחות כואבת"

"אותו ממדינה אחת ואנחנו לשטוף את הרצפה של תספורת שלו באותו נאום, מה אפשר לומר?"

"ואז אני נכנס לחדר ושואל את אמא שלו? בכל זאת כאן, כולם עדיין בחיים?"

"מחר יהיה עד כה, לא נראה לי. מי יודע. תסלח לי, תסלח לי אהובי"

"הם עשויים לעכב את בואם של הערב, וינסו הכוכבים. אתה בוחר כן, ואני נשאל הוא, בלי לומר מילה אנחנו יודעים שאנחנו רוצים"

"מעט פחות המורים שלי היו, אבל אם היית בחורה שלי קצת יותר, אני רוצה להראות שאם ילד, בכיתה שפותחה"

אז זה דורש קצת אסוציאציות חופשיות, ואפשר לפצח את רובם. חוץ מאולי השקית במכון כושר, אבל זה יצא כל כך מצחיק שהייתי חייב להכניס אותה.

בין הפותרים יוגרלו ארבעה גורי חתולים.

וואו! כבר כמעט חודש שלא כתבתי כאן. טוב. יש את התזה שמתקדמת (הוועדה ב-25 בחודש!) והספר החדש גם הוא מתקדם. בכל אופן אני שוב כאן. תרצו או לא תרצו. So here Goes -

מזה כשבועיים שהעיתון המעז להגיע אל דלת ביתי (מעריב. אחרים אינם מעזים. רחוק להם מדי) נותן כותרת ראשית על פני עמוד שלם העוסקת בגלעד שליט. לרוב בקריאה לשחרורו. הקריאה הזו היא חסרת משמעות וחסרת תוכן. לא כשעמודי הדעות ביום שישי מלאים בנבחרת הימין ההזוי של מעריב (לא, הכוונה לא אליך. הכוונה לזה שכותב בטור שלידך. אתה לא ימין הזוי. אתה לא ימין בכלל. שמאל אפילו) שמסבירה בדיוק למה אסור לעשות את הדבר הפשוט והמובן שצריך לעשות בשביל לשחרר את גלעד שליט. ועמודי "שליט" בעיתון אינם אומרים מהו בדיוק שצריך לעשות כדי לשחרר אותו. אני גם בעד שלום עולמי ומאבק בעוני, כמו סגנית מלכת היופי של ויסקונסין. אבל כמו הסגנית, כל עוד אין לי מושג איך לעשות את זה, זה יישאר סיסמה. בעניין של גלעד שליט יש דווקא מושג לא רע איך לעשות את זה, ומייד, אבל העיתון לא כותב מהו הדבר המסתורי שצריך לעשות כדי לשחרר את שליט, ומה בעצם רוצים כל האנשים היפים המצולמים שם עם דגלים. אז המסקנה היא שהמטרה, של העיתון לפחות, היא לא ממש לשחרר את שליט, כי בשביל זה צריך לכתוב כל מיני דברים לא נעימים ולתמוך בכל מיני דברים לא פופולריים, כמו לשחרר אסירים עם דם על הידיים. המטרה היא אולי למכור עוד עיתונים. לגיטימי. הזמנים קשים, הביביתון עושה קופה, (נו... לא עושה קופה, אבל מחלקים אותו הרבה בצמתים), וצריך למשוך את הקורא במשהו. לשליט הרי זה לא משנה.

גם הצועדים נחמד להם לצעוד, כשהם נושאים שלטים. גם בפעם הבאה יצביעו קדימה (אחראית לשנתיים ששליט בשבי) וליכוד (אחראי לשנתיים שלאחריהן) וש"ס ועבודה וישראל ביתנו. הרי ברור שכל מי שמצביע לאחת האופציות האלה אומר שהוא לא רוצה לשחרר את שליט. אז תצעדו. זה מעולה כדי למרק את המצפון, מוריד גם כמה קלוריות, והילד שלכם מצטלם מעולה למעריב עם החולצה הכחולה לבנה והדגל הכחול לבן. אחר כך מרגישים נפלא כשחוזרים הביתה. ליותר מזה זה לא ממש טוב. הרי אתם תמשיכו להצביע בעד ביבי וציפי ואלי ישי ואביגדור ליברמן, ואתם יודעים שמי שמצביע בעדם לא רוצה לראות את גלעד שליט בבית. (דרך אגב, בכוונה לא כתבתי כאן את ברק. בבחירות הבאות שרידי מפלגת העבודה ירוצו כחטיבה בליכוד. הוא יקבל את סגן שר הביטחון, אבל אחרי שבועיים הוא יריב עם הבוס ויתפטר. קשה לעבוד תחת אביגדור ליברמן.)

אותו דבר עם השכר מינימום. נורא כועסים שם על חמישים ותשעה חברי הכנסת שהצביעו נגד. ומפרסמים את התמונות שלהם. ומה שמעצבן זה שבאותו יום ממש הם הצביעו בעד להעלות את השכר של עצמם! איזה חוצפה! אז כמה דברים. ראשית, אם אנחנו רוצים למשוך לכנסת אנשים ראויים, גם השכר שלהם צריך להיות ראוי. אז בואו ננתק את הקשר. עכשיו נשאל את עצמנו כמה דברים על שכר מינימום. מי הבטיח את זה? אולמרט לפרץ. ומה קרה? פרץ הלך הביתה כי במקום להשפיע בתחום הכלכלי כמו שרצו אלה שבחרו אותו (ואני ביניהם. ככלב שב על קיאו כן כסיל שוגה באיוולתו. נפלתי עם מצנע בחירות לפני כן, ונפלתי איתו. מילא. זה לא יקרה פעם שלישית. אפילו אם קארל מרקס יקום מקברו ויעמוד בראש מפלגת העבודה. לא עוד.) הוא בחר לשחק בחיילים, משחק שכנראה לא הצטיין בו. ואולמרט... לא נורא. אז עכשיו משחקים בפוליטיקה. בממשלה ביביסטית, שטייניציסטית (ככה? כן! זה התואר המתייחס למשנתו של המלך הפילוסוף, ממשיכו של פרידריך הגדול. זה מזכיר לי שחיפשתי מילה לתורתו של בורדייה בשביל הכותרת של התזה, ולבסוף, בשיחה עם המנחה נפלטה לו המילה בורדזיאני. זה נפלא! יש בזה ניחוח של משהו צרפתי. ואקדמי. אבל עם קצת בורדל. לא מובן אבל שובב. אם אתאמן על שטייניציסטית, אוכל לומר את זה בצורה שוטפת בשיחה. כמו המשפט "לשילה התחשק סושי". אחרי שמתאמנים זה הולך שוטף), דורסנית, שהדבר האחרון שאיכפת לה ממנו זה האדם העובד, פתאום יצביעו על העלאת שכר המינימום. מדע בדיוני. אז הולכים למהלך פוליטי הזוי ואבוד מראש, והפעם לא כגורם מרכזי בממשלה, אלא מהקצוות העצובים של הקואליציה, מהספסלים הצדדיים, של אלה שלא באמת תומכים במה שקורה בממשלה, אלא  שכל מיני חישובי מנדטים מחזיקים אותם שם בכוח, או אפילו כבר זה לא, ואחר כך מתפלאים שזה כושל. וכל זאת, כמובן, במין בועה כזו, כצעד מבודד בכלכלה שטייניציסטית, ניאו ליברלית. וכן, פרץ ירים את היד כמו טאטאלע בעד התקציב הדו שנתי, שאני מוכן לנחש שהדאגה למקבלי שכר המינימום לא תהיה הדבר שהוא יצטיין בו.

אבל זה מוכר עיתונים. עם כותרות כמו "פני הבושה" ו"מינימום בושה". כי נורא איכפת לנו מאלה שמקבלים שכר מינימום. ותמיד עדיף לתפוס את הפוזה של המתריע בשער. ברור לכולם שצריך להעלות את שכר המינימום. למה בדיוק? את זה כבר לא כותבים בעיתון. מה זה יעשה? למה זה טוב? זה יעלה את האבטלה? יוריד אותה? זה מסתדר עם כל מיני צעדים אחרים של הממשלה? זו תרופת פלא שתפתור לבד את בעיית העוני, או שצריך עוד צעדים? ומהם? נו, שוין. השפם הפרצי עדיין פוטוגני.

אבדה הבושה. ביפן הקיסרית היה הקיסר אוסף את אולמרט, פרץ וחלוץ, מייד אחרי מלחמת לבנון השנייה, ומקריא להם את שיר ההאיקו שכתב. "דממת עצי הדובדבן. צפרדעים בוכיות. פרח נופל אט." הם היו מבינים את הרמז, ופורשים מייד מהקריירה הציבורית, לאי נידח, שם היו מבלים את שארית ימיהם כנזירי זן. אז אני מאחל להם חיים מאוד מאושרים בצנעה, רחוק ממני, ורחוק מההשפעה הציבורית. אבל כאילו שכאן ישראל ולא יפן... אז פרץ עוד מוכר לנו את הסחורה החבוטה של שכר המינימום (מי בחר בו שוב לכנסת? ולמה?) ואולמרט מתכנן את הקאם בק אחרי שסוללת הפרקליטים שלו תעשה את המוות לפרקליטות שמתעקשת לתקוע שם גול עצמי אחרי גול עצמי, וחלוץ כבר בפוליטיקה. בונים על זה ששכחנו. אז אני לא שכחתי. ולא ימכרו לי עיתונים או פוליטיקאים בהבטחות להעלות את שכר המינימום. פרץ לך הבייתה. די. נגמר. חלוץ אל תחזור. אין לך מה לחפש כאן. לך לבורסה. אבל באמת סטיתי מהעניין.

עכשיו אני הולך לראות כוכב נולד. די נתפסתי שם לאוהד שרגאי. יש שם אישיות מאחורי המניירות. נראה מה הוא ישיר היום.