סיפורים קטנים

"נראה לי שהגענו, נסיכה" זהירו אומרת בעודה סוקרת את ענני הערפל הכבדים בפסגת ההר, שלקח לחבורה שבעה ימים לטפס אותו. גראנט נראה קצת מפוחד, במיוחד לאור העובדה שדמות מטושטשת ומעוותת מתקרבת אליהם מבעד לערפל.

"אוי גראנט, תתאפס על עצמך" ג'ני אומרת, אבל נימה קלה של פחד נשמעת גם בקולה. הדמות המעורפלת מתגלה אליהם במלוא אפלוליותה ומגושמותה. זה עלם, בסביבות גיל ה-24, עם כנפיים ארוכות ומאיימות עם טפרים בקצה וגוון אדמדם. פרטי הלבוש שלו כוללים מכנס בלוי וכפכפי אצבע.

"כן?" העלם שואל בגסות, סוקר אותם במבטים חדים במיוחד. יש סיבה שיצורים בני מינו מעדיפים להחבא בערפל.

"אני היא הנסיכה ג'ני, מימיני זהו המשרת האישי שלי ויועצי הקרוב גראנט ומשמאלי..." ניכר על ג'ני שהיא חוששת קצת להסגיר את מינה של זהירו, למרות שלא כל כך קשה לנחש זאת. "לוחמת!" אומר העלם ועשן יוצא מאפו. במשך שנים הם סובלים מלוחמים של מלכויות, הבאים לצוד אותם לטובת הממלכה. כמובן שללוחמים אבל אין שום סיכוי מולו. הוא סוקר את הרחבה לאתר לוחמים נוספים.

"אין כאן שום לוחם נוסף, באתי על מנת לדבר איתך, לא לצוד אותך" ג'ני אומרת בטון המתנשא הרגיל שלה. אחרי מספר שכנועים נוספים היא מצליחה לשכנע את רא (העלם הדרקון) לשבת איתה לשיחה. במהלך השיחה היא מספרת לו את קורותיה, את שלושת אחיותיה הנשואות, את אחותה הרביעית שנרצחה בארמון ע"י מרשתי בעלה של אחותה הבכורה, את הרעל שמשרתי אחותה השנייה מזליפים מידי יום למזון של אביה ואימה, את הסכנה שנשקפת לה עצמה בארמון ובקיצור, מספרת כמה היא תרוויח מהגנתו של רא בממלכה. אבל כמובן שאת רא כל זה בכלל לא מעניין, אותו מעניין מה הוא ירוויח מהעסקה.

ג'ני מניחה על השולחן של קטן אדום, המכיל 50 מטבעות זהב. סכום זה יכול לכלכל את כל דרקוני ההר למשך כחצי שנה. רא לא משתכנע בכזאת קלות.

ג'ני מבטיחה לו שזהירו תמונה להיות מטעמו, שהוא יוכל להסתובב חופשי בממלכה מבלי שינסו לצוד אותו, ולמעשה מבטיחה לו חיים אמיתיים, בניגוד לחיי המנודה שלו כרגע. ג'ני מבטיחה לספק את כל צרכיו.

רא משתכנע ובסופו של דבר מצטרף לג'ני והחבורה.

ג'ני - מלאת ציפיות ונחושה בדעתה להשליט שלטון חדש בממלכה.

רא - הוא יודע שבמקרה הגרוע ביותר הוא ישלח אש בכל הממלכה ויחזור לחייו הקודמים, אין לו מה להפסיד.

זהירו - לא ממש מבינה את תוכניותיה של ג'ני, אבל לעת עתה נשארת נאמנה לה. עד שתגיע הצעה טובה יותר.

וגראנט? הוא עדיין תקוע בתוך התסבוכת הנוראית שלו, בין הנאמנות שלו לחבורת המורדים, שמינו אותו להרוג את ג'ני ולהשליט אנרכיה בממלכה המעורערת, לבין החברות החדשה שגילה עם ג'ני, התוכניות מרחיקות הלכת שלה בנוגע לממכלה ואולי אפילו התאהבות קטנה בה.

למזלו של גראנט, יש לו מספיק זמן להסדיר את המחשבות בראשו ולהחליט, שהרי הדרך חזרה לממלכה תיקח חודש לכל הפחות.

אח... מי היה מאמין שסקר בישראבלוג יעורר לי כזאת השראה?

אני די מרוצה מהתוצאה. אמנם זה די חובבני והכל אבל אהבתי. חה, עוד משעשעת אותי המחשבה על זה.

"יואו, אני לא יכול עם כל הלחץ הזה פה, אני יוצא לעשן" ברוס אומר וטורק את שפורפרת הטלפון בפעם ה-15 בשעה האחרונה. עמיתו לעבודה, דן, עוד קורס תחת שני טלפונים שלא מפסיקים לצלצל.

ברוס יוצא אל המרפסת הקטנטנה שהחברה סיפקה להם ומדליק סיגריה. 'אח. שאכטה של ניצחון קטן' הוא מהרהר לעצמו, שמח שהוא רואה קצת עולם.

עוד סיגריה אחת והוא יחזור פנימה.

ברוס מסיים גם את הסיגריה השנייה וחוזר למשרד. דן מכין לעצמו קפה נוסף וחוזר לעמדה ליד זו של ברוס.

"איכס, אתה מריח כמו מאפרה! אתה חייב לקצקץ בכמויות שאתה מעשן, אתה לא יודע שמתים מזה? וזה הוכח!" דן גומע את כוס הקפה בשלוק אחד. ברוס היה מעיר לדן בחזרה על הרגלי שתיית הקפה שלו, רק שאין לו ממש מה להעיר לדן, דן שותה בממוצע כוס וחצי ליום.

הלחץ מתחיל שוב ולברוס נמאס. הוא יוצא לעוד הפסקת סיגריות.

ככה מנהל לו היום הרגיל שלהם, ברוס מעשן כמו קטר בחוץ ודן שותה כוס וחצי בממוצע ליום של קפה.

*******************************************************************************************************

"פאק, פאק, אנחנו מאחרים!" צועק עמיתו של ברוס, ג'ון, לברוס, שנוהג בפראות במכונית תוך כדי עישון. "אני יודע שאנחנו מאחרים!" ברוס צועק לו בחזרה והסיגריה עפה לו לכביש. "שיט!".

בסופו של דבר הם מגיעים למקום, מוצאים חנייה ויוצאים מהאוטו. הלוויה כבר התחילה.

המשפחה אמרה מספר מילים, המנהל שיבח את חריצותו של דן בעבודה, ורק ברוס גיחך אי שם עמוק בלב.

ההלוייה נגמרה וכולם מתפזרים. ברוס מדליק סיגריה.

"היית מאמין שהוא מת מהתקף לב?" ג'ון שואל את ברוס. זה לא שבאמת אכפת לו מדן, פשוט הוא ישב ליד ברוס.

ברוס מחייך, מאפר על המצבה של דן והולך לאט לכיוון המכונית.