|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
איטליה: ג'יובנה בטגליה \ Roman Holiday \ ווג
ג'יובני בטגליה (Giovanna Battaglia), היא העורכת של Vogue Gioiello ו-Vogue Pelle (לפי מה הצלחתי להבין אלו המוספים האיטלקיים של התכשיטים והיופי), ויש לה סטייל איטלקי משובח... חוץ מזה שהיא גם מהממת בפני עצמה.
להנאתכם:
  מושלם.   אהבתי כל-כך את הגרביון עם הנעליים...      נעליים 3>
לאחרונה ראיתי את הסרט המקסים "Roman holyday" ("חופשה ברומה" בעברית צחה), מ-1953 בכיכובם של אודרי הפבורן וגרגורי פק החתיך. מדובר בקומדיה רומטית בשחור-לבן. סרט בנות חמוד ביותר. אודרי הפבורן היא נסיכה שבמהלך ביקור ברומא בורחת מחובותיה ומתחזה לבחורה "פשוטה" כשהיא פוגשת את גרגורי פק העיתונאי. את אודרי הפבורן ראיתי גם ב"ארוחת בוקר בטיפאניז" האגדי, ואני חייבת לציין ששם היא עצבנה אותי, ולכן דחיתי את הצפייה בסרט הזה - אבל היא מאוד חמודה כאן, וגרגורי פק הוא הגבר שכל אישה חולמת עליו. חתיך אש.
מומלץ. גם הבגדים יפים.
ולסיום, מתוך Vogue Gioiello (תכשיטים) האיטלקי ובסטיילינג של ג'יובנה המוזכרים למעלה:
Vogue GioielloThe Chic and the Cars By Sanchez & Mongiello Stylist Giovanna Battaglia     מכאן
כאילו אני יודעת שיש בתמונות האלו שלוש דוגמניות - אבל כל מה שאני רואה זה את פרידה :)שיהיה לכולם סופ"ש נהדר!
|
נכתב על ידי
Betty Orange
,
26/8/2010 14:23
בקטגוריות VOGUE, בגדים, דוגמניות, יופי, נשים, נעליים, פרידה גוסטבסון, שחור לבן, שחקניות, שחקנים, שנות ה-50, ביקורת, תמונות, סרטים
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
סוף-שבוע: ליידי גאגא \ סרטים \ My so called life
אז.. נתחיל מזה ש: סוף עונה! איזה כיף... ההנחות מתחילות להגיע. אני מאוד אוהבת בגדים זולים :)
אתמול קניתי שמלה שחורה קטנה חדשה ושרשרת. השמלה עלתה 120 שקלים ב-Twentyfourseven, שעד היום לא קניתי בה שום דבר, כי היא תמיד נראתה לי לבנות יותר צעירות ממני - שאני זקנה בת 21. עוד שבוע בטח ירדו אפילו עוד (כרגע יש 30% ברוב המקומות). נראה לי כל שבוע מעכשיו עד סוף הסוף עונה אני בקנון אחר (אני לא מתעייפת מזה - אני אפילו לא חייבת לקנות כלום האמת, אני אוהבת גם רק להסתכל על הבגדים).
חוץ מזה, ביום שיש, באיחור ופנתי, עשו לי מסיבת יומולדת משפחתית קטנה וסבתא קנתה לי מלא קשתות לשיער, כמו שאני אוהבת (אני כל-כך מושפעת מבלייר)  . וחברה קנתה לי בבוקשה, כי היא יודעת כמה אני מאוהבת בהן.
קבלו את תמונת הבובשקות המושלמת בעולם (רק הקטנות!):  ואני יודעת, קוראים להן מטרושקות... מה אני אעשה? אני כבר לא אשתנה בגיל 21 
חות מזה, ראיתי שני סרטים:
הראשון, "קיק-אס". אני מצטערת טוב, אני באמת מצטערת כי אני יודעת שכולכם לא תסכימו איתי - אבל לא מתּי עליו. זאת אומרת, אני מבינה מה הם ניסו לעשות, וזה באמת היה יחסית מקורי, אבל זה לא טוב בעיניי כמו שעשו מזה. זה נראה כמו חיקוי טרנטינו לילדים.
השני, "דוני ברסקו". סרט מפתיע. אף פעם לא שמעתי עליו לפני כן אבל הוא היה סרט טוב. מדובר בסרט מאפיה (ולכן אני ממליצה עליו רק לאוהבי הז'אנר), ביכוכם של ג'וני דפ ואל-פצי'נו (1997). מאוד נוגע ללב. קצת ארוך מידי - אבל שווה (למעוניינים, יש אותו ב-וי-או-די של "הוט"). פעם ראשונה בערך שאני רואה את ג'וני דפ בתפקיד של בן-אדם נורמאלי והוא דווקא עושה את זה לא רע (ועדיין לא יכולתי להפסיק לדמיין את לאונרדו דה קפריו בתפקיד שלו - הכל בגלל "השתולים").
ואלו הן עלילות הסופ"ש
ואם כבר מדברים על המאפיה, לליידי גאגא יש קאבר חדש על הרולינג סטון מגזין:
לא יודעת... בפעם הראשונה בערך אני לא משתגעת ממשהו שעושה הליידי... הרבה יותר אהבתי את הקאבר הקודם שלה:
מה אתם אומרים? הוא הרבה יותר אומנותי ומגניב בעיניי. ולמרות שהיא בערך עירומה בשניהם, השני בכל זאת יותר חסוד ומתקבל על הדעת.
ומה עוד?... סיימתי לראות את תשעה-עשר הפרקים של סדרת הקאלט משנות ה-90 - "My so call life". הסדרה בוטלה הארצות-הברית למרות עדר המעריצים שהיא יצרה... מדובר בסדרת מתבגרים חמודה שבה התגלה ג'ראד ליטו. העלילה הייתה כבר קצת מיושנת בשבילי (למרות שעדיין יש בה קצת קסם), אבל הבגדים היו מדהימים! סטייל ניינטיז מגניב ומטורף. לצערי לא הצלחתי למצוא יותר מידי תמונות באינרנט, אבל הנה מה שהיה:
והנה, שני גיבורי הסדרה, אנג'לה צ'ייס וג'ורדן קטלנו נפגשים בשנות האלפיים (מוזר ממש למי שראה את הסדרה):
השתנו רק לרעה - אני לא אוהבת את הבלונד ולא אוהבת את ג'רד ליטו בשום צורה - אבל בהחלט, רגע הסטורי.
וזהו.... שיהיה לכולם שבוע מ-ע-ו-ל-ה!
|
נכתב על ידי
Betty Orange
,
27/6/2010 13:40
בקטגוריות בגדים, טלוויזיה, יופי, ליידי גאגא, נשים, סרטים, שחקנים, שנות ה-90, תמונות, ביקורת
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
מצב רוח \ Double indemnity \ המבוך
בשחור לבן יש משהו שמעביר טוב מאוד את מה שאני מרגישה עכשיו... אני לא
בדיוק יודעת להסביר מה זה. אולי איזושהי אווירה של עצב שקט.
התמונה הזאת למשל, מעבירה את ההרגשה שלי בצורה מושלמת:
אני חושבת שזאת תמונה כל-כך יפה שהיא כמעט מושלמת.
ראיתי המון סרטים בסופ"ש (ארבעה בערך), אבל אני רוצה לדבר רק על שניים.
הראשון הוא "Double indemnity"
(בעברית יש לו את השם האטרקטיבי: "ביטוח חיים כפול" מסתבר), כי הוא גם בשחור לבן שמתקשר לי לאווירה הכללית שבה נמצאים חיי כרגע .
מדובר בסרט מתח נפלא משנות ה-40, בכיכובם של פרד מקמרי (שאותו כבר ראיתי
בקומדיה "הדירה")
וברברה סטדוויק. אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שהוא נעים ומותח ואני
ממליצה עליו לכל מי שיש לו חיבה לסרטים ישנים, למתח טוב או לרומטיקה מאופקת.
הסרט השני, שגם הוא מוצלח בעיניי, הוא "המבוך"
(Labyrinth). סרט משנות השמונים בכיכובם של ג'ניפר קונלי ודייויד בואי
(ששר לנו גם כמה שירים, שלצערי הם בהחלט החלק הכי גרוע בסרט). הסרט נעשה
על-ידי יוצר החבובות והוא מלא דימיון (אמרתי "מלא"? התכוונתי להגיד "מפוצץ"). מבחינת
אפקטים הוא מאוד מיושן, אבל לי זה לא כל-כך שינה - הוא קורע מצחוק ומקורי
למדי. אני מאוד נהניתי, למרות שאני לא בטוחה אם זה סרט לכל אחד.
אבל תראו איזה תמונות מגניבות:
פוסטר אה-לה-שנות ה-80
ה-מבוך ה-מגניב
ג'ניפר קונלי מהממת
בייויד בואי בתוך ציור של אשר
יפה לא? השיער שלה מפיל
אותי... הוא ממש נהדר.
בקיצור - די נפלא.
קרה משהו מצחיק קצת... אבל כשהתחלתי את הפוסט מצב הרוח שלי היה שחור לבן,
ועכשיו הוא צבעוני-פסטלי. משהו כזה:
Cato Van Ee by Emilio Tini The Room Spring 2010
מכאן
נחמד, לא?
|
נכתב על ידי
Betty Orange
,
26/4/2010 09:10
בקטגוריות The room magazine, יופי, סרטים, שחקניות, שחקנים, שנות ה-40, תמונות, ביקורת, שנות ה-80, שחור לבן
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Betty Orange
