|
קטעים בקטגוריה: -50.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
איטליה: ג'יובנה בטגליה \ Roman Holiday \ ווג
ג'יובני בטגליה (Giovanna Battaglia), היא העורכת של Vogue Gioiello ו-Vogue Pelle (לפי מה הצלחתי להבין אלו המוספים האיטלקיים של התכשיטים והיופי), ויש לה סטייל איטלקי משובח... חוץ מזה שהיא גם מהממת בפני עצמה.
להנאתכם:
  מושלם.   אהבתי כל-כך את הגרביון עם הנעליים...      נעליים 3>
לאחרונה ראיתי את הסרט המקסים "Roman holyday" ("חופשה ברומה" בעברית צחה), מ-1953 בכיכובם של אודרי הפבורן וגרגורי פק החתיך. מדובר בקומדיה רומטית בשחור-לבן. סרט בנות חמוד ביותר. אודרי הפבורן היא נסיכה שבמהלך ביקור ברומא בורחת מחובותיה ומתחזה לבחורה "פשוטה" כשהיא פוגשת את גרגורי פק העיתונאי. את אודרי הפבורן ראיתי גם ב"ארוחת בוקר בטיפאניז" האגדי, ואני חייבת לציין ששם היא עצבנה אותי, ולכן דחיתי את הצפייה בסרט הזה - אבל היא מאוד חמודה כאן, וגרגורי פק הוא הגבר שכל אישה חולמת עליו. חתיך אש.
מומלץ. גם הבגדים יפים.
ולסיום, מתוך Vogue Gioiello (תכשיטים) האיטלקי ובסטיילינג של ג'יובנה המוזכרים למעלה:
Vogue GioielloThe Chic and the Cars By Sanchez & Mongiello Stylist Giovanna Battaglia     מכאן
כאילו אני יודעת שיש בתמונות האלו שלוש דוגמניות - אבל כל מה שאני רואה זה את פרידה :)שיהיה לכולם סופ"ש נהדר!
|
נכתב על ידי
Betty Orange
,
26/8/2010 14:23
בקטגוריות VOGUE, בגדים, דוגמניות, יופי, נשים, נעליים, פרידה גוסטבסון, שחור לבן, שחקניות, שחקנים, שנות ה-50, ביקורת, תמונות, סרטים
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
Pin-up: סקס משנות ה-40 עד ה-60
הרבה מאוד אדיטוריאלים במגזיני אופנה היום (ובפרסומות ובהכל בעצם), מנסים להיות כל-כך סקסיים שזה כבר לא סקסי. סקס זה משהו טבעי, לא? הוא אמור לצאת מבן-אדם בטבעיות ולא בכוח.
אבל מה שכן מנסה להיות סקסי ותפס אותי חזק זה תמונות פינאפ (Pin-up - איך אומרים בעברית?), משנות הארבעים עד השישים. היום כבר אין בהן שום דבר פרובוקביטיבי בעצם, אבל הן בהחלט יוצאות דופן בנוף העכשווי. שני דברים תפסו את תשומת ליבי:
1. הבנות כמובן יותר "בריאות".
2. הן מחייכות! היום מילים נרדפות ל"סקס" במגיזינים זה "סבל" ו"כאב" וזה מה שרואים על הפנים של הדוגמניות... מעניין מתי זה התחיל בדיוק ולמה.
אז הנה שלושה סטים של תמונות פינאפ מזמנים אחרים (כולן מכאן):
הסט הזה הוא של האמן Gil Elvgren שאם תעשו גוגל על השם שלו תגלו עולם שלם של תמונות פשוט מקסימות. באמת כדאי.
הפוגה קצרה לפני הסט הבא:
הסט השני: 1951 – Another Year of Al Moore Pin-Up Girls from Esquire Magazine
הסט השלישי: 1950 – A Year of Al Moore Pin-Up Girls from Esquire Magazine
ולסיום אווה הרצגובינה בדבר הכי קרוב שאני ראיתי לפינאפ מודרני:
&Eva Herzigova by Vincent Peters
תראו, היא אפילו מחייכת קצת!
מממ... זה אפילו עושה מצב רוח טוב, לא?
| |
עולם המים \ סופר הצללים \ הכל אודות איב \ נעליים
אוקיי. אז יש מצב קל, ואני באמת לא יודעת איך זה קרה, שפיתחתי אובססיה רגעית לעולם המים. כן. ואני לא מדברת רק על סושי (צמחוני כמובן).
ואלו הפריטים שאני לא יכולה לפסיק לדמיין:
* חגורה מחוליות מתכת בצבע זהב שהאבזם שלה הוא בצורת ראש של צלופח.
* תליון בצורת שלד של דג ממתכת כבדה בצבע זהב.
* סריג לבן עם איור (בצבע ורוד סלמון כזה) של שלד של דג
* שני גרביונים עם דוגמאות צבעניות: אחד של סוסוני ים (תכלת על כחול), ואחד של כוכבי ים (צהוב על כתום)
* תיק צד בצורת דג אבונפחה מבריק (כמו הדינוזאורים של ג'יילס מהעונה שעברה)
* נעל מעור חום \ לבן \ אוף וויט, עם בועת מים מפלסטיק באמצע העקב שיש בה דג זהב קטן מפלסטיק.
* כובע גרב בצורת תמנון. (מקווה שאתם מצליחים לדמיין את זה כמו צריך, כי זה אדיר אצלי בראש).
אני צריכה לצייר את זה... אולי יצא נחמד אפילו.
ובדיוק בהתאם לאובססיה, יצא לי לראות בג'ק וג'יל את הנעליים האלו:
GIVENCHY
מי אמר שלמות ולא קיבל? אבל למה רק על העקב למה?! אני רוצה כאלו קטנים כאלו על כל הגוף ועל כל פריט שאפשר לחשוב עליו. אני רוצה כאלו על חולצה ועל מעיל ועל גרביון ועל כפפות ועל השיער ולהדביר אותם במקום גבות.
ראיתי שני סרטים. הראשון הוא "סופר צללים" החדש, בכיכובו של ג'יימס בונד הישן במצב טוב, פירס ברוסלין, ואחד הבחורים החמודים שאלוהים ברא, יואן מקגרגור. חוץ מזה משחקת שם גם סמנתה מ"סקס והעיר הגדולה", מינוס הבגדים המדהימים, פלוס מבטא אנגלי משונה (אני מאוד מקווה שזה לא המבטא האמיתי שלה, כי הוא ממש משונה), ועוד כמה פרצופים מוכרים יותר ופחות. סרט נחמד. לא יצירת מופת ולא קרוב ללהיות יצירת מופת. אבל מושלם לדי-וי-די.
השני הוא סרט משנת 1950, "הכל אודות איב", בכיכבן של בטי דייויס (שמשחקת מעולה), ואן בקסטון (שלא שמעתי עליה עד הסרט הזה אבל הבחורה נראית טוב והיא די חיננית). דרמה מעולה. סרט נפלא. הוא מדורג במקום ה-90 בסרטים הטובים של IMBD ולא לשווא. מעולה. ממליצה בחום למי שאוהב סרטים ישנים שלא איבדו את רוח החיים שלהם.
גם מרלין מונרו מופיעה בסרט בתפקיד קטן ומכל הנשים שמשחקות בו היא ללא ספק הבחורה הכי יפה (בלשון המעטה. היא הרי פשוט מהממת). לא יודעת אם היא הכי מוכשרת... אבל היא בהחלט הכי יפה.
הסרט גרם לי להבין שבעוד שאני מאוד אוהבת את הבגדים של שנות החמישים כל עניין התלתלים המזוייפים האלו בשיער מאוד אובר מושקע בעיניי ולחלוטין מגוחך ומיותר. בערך כמו כל הקטע של הרזון בימיינו.
אה, וגם ראיתי את "הסנדק" שוב, ואל תהרגו אותי בבקשה, אבל אני פשוט לא מצליחה להתחבר לסרט הזה... הוא משעמם אותי. הוא ארוך מידי. אבל אין על מרלון ברנדו, זה נכון, פשוט אין.
ולסיום, אני לא בטוחה אם מדובר בעבודת נגרות או בעבודת סנדלרות יוצאת דופן, אבל הן יפיפיות.
  מהתצוגה האחרונה של בלנסיאגה. מכאן
שיהיה לכולם פסח נפלא!
ואם אתם לא חוגגים, אז סתם, חופש נעים :)
|
נכתב על ידי
Betty Orange
,
28/3/2010 14:58
בקטגוריות בגדים, ג'יבנשי, יופי, נעליים, נשים, סרטים, שחקניות, שחקנים, תמונות, ביקורת, בלנסיאגה, שנות ה-50, שחור לבן
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Betty Orange
