|
קטעים בקטגוריה: -70.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
1900: שמלות לבנות ושיער גולש
אז בסוף-השבוע האחרון ראיתי את הסרט "Picnic
at Hanging Rock", סרט אוסטרלי מ-1975. הסיבה שהגעתי לסרט הזה, שהוא
לא מוכר ומעולם לא שמעתי עליו עד השנה, היא שאני כל הזמן רואה אזכורים
ותמונות ממנו בבלוגים שבהם אני קוראת (חייבת להודות שבארץ עוד לא נתקלתי
בו). אחר-כך קראתי עליו קצת בויקיפדיה ומסתבר שזה הסרט האוסטרלי הראשון
שזכה להצלחה עולמית, ולכן בכל מקרה, הוא חתיכת הסטוריה.
אני אסכם כבר עכשיו - לא נהניתי מהסרט בכלל. אני אפילו יכולה להגיד שחשבתי שהוא משעמם ושאני לא
ממליצה עליו אלא אם כן אתם:
* חובבי היסטוריה קולנועית אוסטרלית
* אמ... אוהבים להשתעמם?...
הוא מתרחש ב-1900 בבית-ספר פרטי לבנות (נשמע טוב, אני יודעת, אבל אל תתנו
לזה לבלבל אתכם), כאשר בוקר אחד הבנות יוצאות לפקניק בצוק הקרוב וכמה מהן
נעלמות. זה נשמע אולי מותח, אבל אני מצאתי בו מעט מאוד מתח ומעט מאוד מהכל
בעצם חוץ מאסתטיות - שעם כל האהבה שלי אליה, זה פשוט לא מספיק.
אז בואו ואני אחסוך לכם את העבודה ואביא לכם את המיטב - נגיעות קטנות
מתחילת המאה ה-20, ומה שהן בעלות בי...
אסיים בהמון תודה לילדי
יום
ראשון.
אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה, שהם לא רק כותבים אופנה טוב, אלא
גם נדיבים להפליא :). אז תודה.
|
נכתב על ידי
Betty Orange
,
15/6/2010 14:37
בקטגוריות אלקסנדר מקווין, בגדים, גמה וורד, דוגמניות, יופי, ילדים, נשים, סרטים, צמה, שיער, שחור לבן, תמונות, ביקורת, שנות ה-70
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
הארולד ומוד \ קרוב יותר \ הבוגר
קודם כל אני רוצה לחלוק איתכם את העובדה שלגזור קצוות מפוצלים, שערה-שערה,
זה תחביב ממכר. אל תתחילו, כי לא תצליחו להפסיק. ואני סתם אומרת את זה כי
שמעתי ככה ממשיהו שהיה לו ידיד עם חברה שהתמכרה לזה. כן? שיהיה ברור.
ולעניין - אתמול ראיתי עוד סרט שמאוד נחשב (ולא סתם נחשב אלא אפילו הוזכר על-ידי הבלוגרית המוערצת שלי טבי שאוהבת
את הסדרה המדהימה "פריקים וגיקים" ומתלבשת הכי מגניב העולם, ולכן סמכתי על
הטעם שלה בדברים) - ושוב התאכזבתי. אני מאוד לא אוהבת את הרצף הזה שנוצר
כאן של סרטים שאמורים להיות מאוד טובים אבל אני פשוט לא מצליחה לפתוח
אליהם את ליבי (קדמו לזה "תלוי באוויר" ו-"הדוויג והחתיכה העצבנית"). אני חייבת למצוא משהו נפלא!
בכל מקרה, הסרט "הרולד ומוד" (1971). יש
בו רגעים מאוד יפים והוא מדורג 8.1 ב-IMDB (שזה מאוד גבוה). מוד היא סבתא
נפלאה ולחלוטין התאהבתי בה והרולד סתם מוזר, אבל הסרט כסרט לא עשה לי את
זה (למרות שהוא מסוגנן ושנון והכל... הוא פשוט לא נגע לליבי, ולמען האמת
היה קצת שטותי בעיניי - נתתי לו 6 ב-IMDB). פוסטר:
החוויות הבינוניות האלו גורמות לי לרגשי נוסטלגיה לסרטים שכן אהבתי. הפעם - "קרוב יותר".
ראיתי אותו כמה פעמים ובכל פעם מחדש אני מגלה שאני אוהבת אותו (למרות שרוב
האנשים סביבי מתאכזבים תמיד). הוא נוגע ללב. הוא קצת בוטה מידי, נכון. אבל
הוא גם תמים. הוא אסטתי. הוא מרגש. הוא מפתיע. הוא נהדר.פוסטר:
ובשיטוטי ברשת גיליתי שאין פלא שאני אוהבת אותו... הבמאי מייק ניקולס שעשה את הסרט הוא זה שגם עשה את יצירת המופת "הבוגר", 1967 (אם אני לא טועה זה הסרט שפרסם את דסטין הופטמן). עכשיו זה סרט שכווולם צריכים לראות כי הוא פשוט מושלם.
Mrs. Robinson, you're trying to seduce me... aren't you?
נפלא.
קייט מוס וג'וני דפ כקונספט מעלים בי רגשות דחיה... אבל התמונה מקסימה.
מכאן
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Betty Orange
