אני יודע שזה יכול להראות כמו שידורי הטלויזיה הגדושים של יום האתמול שרבים ,בהם גם אני חשבנו שהם מוגזמים בעליל

אבל זהו בלוגי הקטן ואיינשטיין והמוזיקה שלו באמת מלווים אותי ב50 השנים האחרונות והרגשתי שנדרש כאן עוד פוסט בנושא

אז למי שנמאס ולא מתאים,אתם יודעים,לוחצים על השלת לתחנה אחרת...

התקליט "סע לאט" שהעליתי לפוסט הקודם,נוצר ב1974 ואף פעם עד עכשיו לא הקדשתי מחשבה ללמה התחברתי בעיקר לשיר הנושא של התקליט,היום פתאום הבנתי ואני רוצה לחלק איתכם את תובנותי:

ראשית לומר שבלי קשר ,האלבום הספציפי הזה הוא אחד האלבומים  הכי מדהימים שנוצרו בנקודת הזמן ההיא

באוויר הדהדה עדיין תחושת פוסט הטראומה של מלחמת יום כיפור

והשיר הזה  'סע לאט,הרי מי לא נהג  ביום גשם זלעפות שהוישרים לא מצליחים לנקות את חלונות המכונית ואתה באמת בקושי רואה ממטר ?

בשנה שעברה נסעתי למפגש עם החבר'ה מהגרעין שלי  במסעדת עין חוט ליד עין הוד,זה היה ביום חמישי היו הפקקים הרגילים וירד גשם בלתי נסבל,אני חושב שכתבתי פוסט על העניין,אני זוכר שבאזור תל מונד על כביש 4 פשוט רציתי לעצור בצד הדרך כי לא ראיתי כלום וממש חששתי שאעשה תאונה,מאליו השיר הזה עולה לראש.

ואיזו שורה מופלאה זו  "ואני חושב כמה חם בבית ואיזה מסכנים החיילים ששוכבים עכשיו בבוץ"

אז ב82 בלבנון,שכבנו בבוץ ליטרלי,לא בבוץ הלבנוני מבחינה פוליטית ,ממש בבוץ הלבנוני שנוצר אחרי הפשרת שלגים,ואתה שוכב במארב לבוש בגדים,מעילים,גאטקס ארוכים וגופיות ארוכות וצעיף וכפפות  וכובע שמגן על האוזניים ולך תסתער עם כל הכבודה הזאת אם יופיע מחבל, ואתה מתפלל שלא יבוא שהמשמרת תיגמר ושתגיע לבסיס ותוריד מעליך את הבוץ ותלך לשתות קפה חם

או השורה  " ברדיו החלפון של הגשש" זו ממש תחושה של בית

,עם מרק חם או שכיבה בעצלתיים בשבת בבוקר שמכוונים רדיו לשעת המערכונים של שבת בבוקר שאני לא יודע אם היא קיימת עדין כי מי שומע רדיו בכלל

ואז בכלל מגיעה השורה שנכנסה כבר לפנתיאון:

" ואני חושב ,הפועל שוב הפסידה ואיזה מסכנים האוהדים",

אריק כתב את השורה הזאת על קבוצתו האהובה ,הפועל תל אביב,אבל כל אוהד כדורגל ,ודאי אוהד כמוני שבעבר אהד את הפועל ירושלים שהדרדרה מדחי לדחי ואנחנו היינו האוהדים המסכנים,שלא יכולים להחליף קבוצה כי אמא וקבוצת כדורגל לא מחליפים (רק שאולי את אמא אי אפשר להחליף אבל לעלות מחורבות קבוצת האם, קבוצה חדשה זה רעיון שגם איינשטיין(משחק מילים,שימו לב) לא חשב עליו וכך נולדה הפועל קטמון מן הסתם

יש שורה בשיר שאריק שר " ואני חושב ,עוד מעט זה עזה,רק שלא יעוף איזה רימון ונלך לעזזאל,סע לאט,סע לאט

מזכיר לגמרי למי ששכח את רצח משפחת ארויו,פיגוע טרור מהראשונים ,ב2 בינואר 71 נזרק רימון יד לתוך המכונית של משפחת ארויו שעברה בסמוך לעיר עזה,2 ילדי המשפחה ,מרק ואביגיל נרצחו,אני אפילו זוכר שלאבא קראו בוב ולאם פריטי,היה זעזוע מאוד גדול בארץ,כי עד אז החשבנו את עצמנו ,כובשים נאורים',עשינו טובה לפלסטינים,הבאנו להם קידמה,נתנו עבודה,רק לא החשבנו עניין פעוט וקל כמו הכיבוש,היינו באופוריה מ טורפת ואביגייל ומארק הקטנים היו קורבנות של הכיבוש,מהראשונים לגמרי,איינשטיין 3 שנים אחכ הזכיר אותם בשירו

נוסעים במכונית הישנה לתוך הלילה הרטוב,הגשם שוב ניהיה כבד ולא רואים ממטר

מיקי גבריאלוב שאריק גילה במרתף ברחוב המסגר במקום שקראו לו מועדון המסיכה,הלחין את רב השירים באלבום ושלום חנוך תרם את אחד השירים המצמררים שמתכתבים עם רצח ארויו בדיעבד,"ילדים של החיים" (שגם אותו העליתי לפוסט הראשון על איינשטיין)

מותו של אריק איינשטיין תפס אותנו כשזנבה  של פרשת אייל גולן  חומקת מאיתנו,לכתו על הרקע הזה מגדילה את עשיתו ,את אופיו וצניעותו עשרת מונים

מעטים האנשים שאינם ראשי המדינה זוכים לכותרת "מדינת ישראל מרכינה את ראשה" ,והיא הרכינה,בצער עמוק  ונורא קשה להפרד מאיש שנתן כל כך הרבה ודרכו חווינו כל כך הרבה חוויות

לכן מה שנשאר לומר זה רק ,תודה,פשוט תודה