ידידי קנקן התה העביר לי בטובו שרביט,האמת שאני שבע שרביטים אבל מעולם מאז התחלתי לכתוב בישרא

לא ניתקתי שלשלאות

בניגוד לכמה מידידי הטובים כאן שרואים בהעברת שרביט סוג של המלצה  ומנתקים את השלשלת ,אני מרגיש מחוייב למי שהתחיל את הסבב ולמי שהעביר לי את השרביט ואני  נוהג בו  כמנהג בית שמאי,קיבלתי שרביט אני ממלא את חלקי ומעביר הלאה ואני מקווה שמי שאני מעביר לו את השרביט ינהג כמוני

אחרי ההקדמה הלא מיותרת וקצת ארוכה אספר לכם שהתבקש ממי שאוחז שרביט לכתוב על פעם ראשונה שחווה משהו  והארוע נחרט בזכרונו

אז אני אספר לכם על הפעם הראשונה שהגעתי לפסטיבל קאן וברגליים קצת רועדות הלכתי על השטיח האדום ונכנסתי בשערי האולם המרכזי של הפסטיבל

לדעתי זה היה בשנת 1985,עבדתי בהפקות סרטים ומשרד ההפקות בו עבדתי הפיק סרט ששמו היה "אדמה חמה"

אני לא ממש זוכר על מה היה הסרט,הוא דיבר צרפתית  ועברית,אני גם לא ממש זוכר מי שיחק בסרט אבל הסרט הקטן הזה שנעשה בתקציב לא גדול התקבל להפתעת כולנו  למסגרת שקראו לה "מבט מסויים" או משהו כזה בפסטיבל קאן

אני שימשתי עוזר במאי שני בסרט הזה

כשסרט ,כל סרט מתקבל לפסטיבל כלשהוא בעולם ,ודאי לפסטיבל קאן,הנהלת הפסטיבל ממנת את  הטיסה השהות במלון לכמות אנשים מסוימת ומנפיקה תג שהוא אישור כניסה לארמון הפסטיבל לכל ימי הפסטיבל לכל סרט שאתה רוצה לראות,בארמון הפסטיבל אני מאמין שגם היום יש ביתן ישראלי שמקים משרד המסחר והתעשיה  ולכל חברת הפקה יש שם שולחן עם עמדת וידיאו כדי שקנינים שרוצים יוכלו לצפות בסרט ויש גם כמה הקרנות שהנהלת הפסטיבל מארגנת  ומזמיןנה אנשי קולנוע מכל העולם לצפות בו

מבעוד מועד  נשלח מהנהלת הפסטיבל הוראות איך  צריך להתלבש מטוקסידו עם פפיון עד  לרמת  איזה נעליים אתה יכול להכנס לארמון הפסטיבל

 לכל מי שנסע במשלחת שליוותה את הסרט (מפיקים,מפיץ,במאי,שחקן ושחקנית ואני  כאיש המשרד  שעבד בסרט ושהיה אחראי על  העמדה של הסרט בפסטיבל)  זו הייתה הפעם הראשונה בפסטיבל קאן

לא צריך אני חושב להכביר מילים על יוקרתו,חשיבותו  ועל הכבוד לו  זוכה כל סרט שמגיע לפסטיבל

פסטיבל קאן,נחשב אז (ואולי גם היום) פסטיבל הקולנוע היוקרתי ביותר,המחשבה ללכת על השטיח האדום שהמון אדם מצטופף לצפות בשחקנים ההפוסעים על השטיח האדם ובי עבדכם ושורת הצלמים הממתינה הוא לא דבר של מה בכך

וכולנו מאוד התרגשנו

הגענו לקאן,התמקמנו במלון שאם אני זוכר נכון היה  בקצה הרחוב שמקביל לפרומנד המפורסמת של קאן,רחוב שהיה מלא בארים ופאבים וחנויות מאוד צבעוניות בגבו של הרחוב עם הפנים לפרומנד (טוב נו טיילת) עמדו בתי המלון הגדולים והמפורסמים של קאן,מלון ריץ' קרלטון ועוד כמה שכרגע שמם פרח מזכרוני אבל הם מפורסים בפאר הרב  ובמחירים הגבוהים שהם גובים ללילה

צריך לומר גם שכבר מהארץ הוזמנו לאי אלו מסיבות  ולא ממש ידענו במה דברים אמורים

אני לא זוכר אם הצלחתי לארגן לעצמי טוקסידו מה שאני כן זוכר שהפפיון שהבאתי מהארץ התלכלך או נקרע והיינו בהתראה קצרה צריכים ללכת למצוא לי פפיון חדש,גם עם הנעליים היו לי בעיות,היו לי אבוי סניקרס רגילות ולא נעליים שחורות יצוגיות וחשבתי שארכוש זוג כזה בקאן

בגלל שהיינו מאוד עסוקים בהקמת העמדה בתוך ארמון הפסטיבל אני לא זוכר למה ,אבל לא רכשתי נעליים שחורות ובהגיע הערב המיוחל לבשתי חליפה שהבאתי מהארץ צירפתי את הפפיון שקניתי בקאן וככה בהגיע הרגע הגורלי עליתי בחיל וברעדה על השטיח האדום בפוסעי לעבר המדרגות לעבר הכניסה לארמון הפסטיבל,לא צריך לומר שהחוויה הייתה מרגשת בעיקר בשביל הבחור הירושלמי  שהייתי כשמסביב כמו שרואים בהוליבוד צלמים לרב וסתם צופים שבאו לראות סלבריטיס

 בדרך למדרגות אחד המפיקים דחף לידי שקית עם חומרים כתובים,כנראה ברושורות על הסרט שהיינו אמורים לחלק בסופו וככה  כאילו אני הולך לשוק עליתי במדרגות תוסיפו על זה את החשש שסדרני הפסטיבל ישימו לב לנעליים הפושטיות שנעלתי ולא יתנו לי להכנס ואבוי לכל החוויה

אבל מרב המון אדם שעלה במדרגות,לא שמו לב שאני פוסע כשלוך מצוי עם שקית ניילון וסניקרס וככה נכנסתי בשלום לארמון הפסטיבל וצפיתי בסרט ,בפעם ה100 בערך שהתקבל בכבוד הראוי לו

בהמשך אותו שבוע הוזמנו לכמה מסיבות ששתיים זכורות לי במיוחד,אחת הייתה בביתו של המרגל לשעבר שבתאי קלמנוביץ שהיתה לו טירה מפוארת  במקום שהשקיף על כל העיר קאן עם מאכלים שעד אז ואולי מאז לא טעמתי כמותם והמסיבה השניה הייתה על יאכטה

עד אז אגב  מעולם לא הייתי על יאכטה וכשהגענו למעגן ועליתי על היאכטה והאיש הראשון עימו לחצתי יד היה השחקן הידוע קלינט איסטווד !

היה לי ברור שאחרי החוויות האלה אני יכול למות מאושר:-)

שנה אחרי זה הגענו עם סרט אחר לפסטיבל,ב87 היינו בפסטיבל ברלין וב89 ו90 שנה אחרי שנה חזרנו לפסטיבל קאן,לא צריך לומר שהחוויה הראשונית הייתה מאוד ייחודית ומרגשת,בשנת 90 אחרי שחזרנו בפעם האחרונה מפסטיבל קאן פרשתי  מעבודה בהפקות סרטים

 1990 הייתה גם השנה האחרונה  שהייתי בחו"ל,לא יצא לי לנסוע פעם נ וספת מאז לצערי

עד כאן סיפור השרביט שלי ואני רוצה להעביר את השרביט ל4 מחברי כאן

 ידידי keyman

חברותי : נגה,אמובטלת וקורדליה ואני סמוך ובטוח שאף אחד מהם לא ינתק את השלשלת הקדושה :-)

אני סיימתי ,תיהיו טובים