טוב אז אחרי התלבטויות ארוכות איך לעלות את הפוסטים של  החברים היקרים שברכו אותי

החלטתי לעשות נסיון ולעלות היום שתי ברכות של חברות יקרות,בהמשך לא לפי סדר שהברכות נשלחו אעלה את כולם כמובן

ימים לחוצים הימים האלה,גם בעבודה ,גם עניני ישרא,,קטמון משחקת היום במשחק גורלי ואחרון מול טבריה בנצרת עלית ואם לא תנצח בהפרש 3 שערים תרד לליגה א' סופית ,מחר אני מתחיל פיזיוטרפיה,ביום חמישי הבן החייל מסיים מסלול (

הבן החייל הציע שנעמוד ב3 בבוקר ,בין יום רביעי לחמישי בצומת גבעתי לראותם צועדים במסע הכומתה בואכה הטקס אחר הצהריים במצודת יואב, יש גבול למה שאני מוכן לעשות למען ילדיי..) ואנחנו נוסעים לטקס הסיום,אני צריך לעשות טסט עד ה1 לחודש אבל משום מה לא הגיע עד היום הטופס לתשלום של הרשיון וזה הרבה יותר מסובך ממה שאתם חושבים ולא אפרט כרגע,אני מקווה שכמו שנאמר לי במשרד ה רישוי,הטופס יואיל להגיע אחרי שדיברתי איתם.

ובתוך כל  הדברים והשגרה הלוחצת מתקרב לו יום ההולדת ה11 לבלוג שיהיה כאמור ב31 לחודש

אז חברי הטובים התגייסו לברך ואני מודה לכל אחד ואחת מכם מקרב ליבי!

היוום אעלה 2 פוסטים

הנה פוסט הברכה של רמה :

 את ההכרות הראשונה שלנו .

הקרדיט על השידוך המוצלח  שמור לגמאמא , שהגיבה לי באחד הפוסטים הראשונים שלי.

לפני שגמאמא הגיבה לי , המגיבים היחידים שהיו לי היו ילדות מתוקות לפני בת מיצווש , או נערים שרק לפני שבוע גילו  שיש להם תלתל נוסף ושהוא לא בראש.

היא נתנה לי קישורים לכל החברה הטובים .

נכנסתי לאתר שלך, שנקרא אז "פותח דלת לעולם " , אני זוכרת אפילו את התמונה שהופיעה בכותרת – מעין דלת עץ כבדה ופתוחה.

פתחתי מעט את הדלת והתחלתי לקרוא .

בהתחלה קראתי מהסוף להתחלה  ופתאום גיליתי שיש ארכיון.

אז התחלתי לקרוא מהחודש הראשון והגעתי לפוסט חגיגות יום ההולדת הראשון שלך – כל כך התמוגגתי מהתגובות ומהאהבה האמתית שבצבצה מהם , בתגובות אתם רקדתם , התחבקתם, צחקתם

 אלה אחד הפוסטים שריגשו אותי בעוצמת האהבה שניבטה מהם.

המשכתי לקרוא עד שבאחד הפוסטים ציינת שמישהו קורא את הבלוג שלך .

כל כך נבהלתי , הרגשתי חטטנית אבל עדיין לא אזרתי אומץ להגיב , אתם כזו חבורה מלוכדת וסגורה , ואתה כותב כל כך יפה ומרתק ואם אני אגיב לא נכון תגיע אליי משטרת ישרא ותאסור עליי להיכנס לאתר שלך ותאלץ אותי להישאר עם בולגרים בגילאי שש עד שש עשרה.

יום אחד כתבת פוסט על ההתנתקות , אני לא זוכרת בדיוק על מה

אני רק זוכרת שממש לא הסכמתי עם מה שכתוב.

אז כתבתי שאני ממש לא מסכימה וממש לא חושבת שאת צודק ועוד כהנה וכהנה – ובלב חשבתי: וואעליי ( בעברית- וויזימיר) עכשיו בכלל בעטתי את עצמי מחוץ לדלת.

חיכיתי לתגובה שלך.

לא זזתי מהמסך עד שאקרא את ה"יאללה קישטה מפה" שלך

כתבת לי

שזה בסדר שאני לא חושבת כמוך .

וברוכה הבאה.

הוא כתב לי ברוכה הבאה , הוא כתב לי ברוכה הבאה ... הרגיש לי נהדר.

אז באתי

ונשארתי.

והרווחתי לי חבר יקר . 

והנה הפוסט של שולה (שם בדוי)

טל הפציע בבלוג שלי ביום חורפי אחד, ינואר 2004, חודש לאחר שפתחתי את הבלוג. השאיר תגובה יפה ואישית, ובסופה כתב "תשמעי, אני אחזור לכאן". וחזר. ומהר מאוד אי אפשר היה לדמיין את הבלוג של שולה בלי טליק. כי עם כל הסערות, ומצבי הרוח, והעליות והירידות, וכן-כותבת ולא-כותבת, דבר אחד בטוח – הנוכחות היציבה, הרגועה, המרגיעה, והאופטימית תמיד – הנוכחות של טליק.

ואני?

10 שנים וחצי אני מלווה את טליק ומשפחתו. מהסביבון שיורד מתקרת הגן, דרך הכלב שהוחלף באחר, ועד הפעילות ב"צופים", האוכל של דודה שולה, השיפוץ והגיוס של הילדים הגדולים.  

כבר לא זוכרת מה זה שבת בבוקר בלי "פוסטשבת" של טליק.

מה זה ערב פסח בלי עדכון איפה הסדר, מה מצב הפקקים, ומי מביא את הגפילטע.

מה זה ל"ג בעומר בלי התחינה לצמצום מספר המדורות.

כבר לא זוכרת את החיים שלי בלי טליק.

שנזכה לעוד הרבה שנים מאושרות 

שוב תודה גדולה לכל מי שכתב,אני אשתדל לעלות כל יום 2-3 פוסטים עד  פוסט הבלוגולדת הרשמי ב31 למאי שבו יבואו לידי ביטוי כולם

במאמר מוסגר אומר שאני לא מת על ברכות לפני המועד,אבל אני גם מבין שבלתי אפשרי לכתוב פוסט כל כך ארוך עם כל הברכות והכל,אז מי שלא מתאפק ורוצה לברך,נו מילא,מי שיכול שיבוא לחגיגה הגדולה ב31 לחודש

אגב כל מי שרוצה ועדיין לא כתב ברכה, מוזמן לכתוב,הכי טוב פשוט לכתוב למייל ישירות [email protected] אני אשמח

אני סיימתי ,תיהיו טובים