השבוע התחילו להקרין בערוץ 8 את הסרט של מודי בראון וענת זלצר "כביש 90"

סרט מסע על השוליים של הצד המזרחי (לא עדה,צד מזרח) של מדינת ישראל

לטעמי סרט מרתק,מודי בר און יודע לספר סיפור ,אני משתדל ללמוד ממנו

במסגרת יומן המסע שלי בישראבלוג אני רוצה  לפרסם 3 פוסטים שכתבו חברים יקרים

הפוסט הראשון נכתב על ידי מישהו בעילום שם,אני מניח שלכל אחד מאיתנו יש קוראים שקטים כאלה  אבל 9 שנים של קריאה שקטה? אני מודה שאני לא הייתי מסוגל לא להגיב לאורך זמן ככה

שלום טליק

אני אחד מקוראיך הסמויים (כל יום ראשון) איזה 8 או 9 .

למרות כל השנים האלה עדיין לא הגעתי לידי מסקנה מה גדול אצלך יותר: הלב או "הנשמה". 

כנראה שאני זקוק לעוד כמה שנים של כתיבה שלך כדי שאגיע להחלטה.

אז אנא

הרבה הרבה ברכות\אנונימוס

הפוסט השני הוא של חגית ר'

אני מודה שאת הסיטואציה שהיא מספרת אני זוכר מאוד במעורפל ואם היא לא הייתה מזכירה אותה

אני לא חושב שהייתי זוכר אותה,אבל אני שמח בדיעבד שהגבתי לקריאתה כמו שהגבתי

טליק,  

בלוג-הולדת שמח לך! 11 שנים זאת תקופה ממושכת, ולהמשיך לכתוב ולייצר תוכן בתדירות גבוהה במשך זמן כל כך ארוך זה בהחלט השג ראוי להערכה!  

ביקשת אנקדוטה מאינטראקציה בינינו, אז רציתי להזכיר לך את הפעם ההיא שחברתנו לבלוגיה, שלא אזכיר כעת את שמה נקלעה למצוקה, ולא אתאר את מהותה של המצוקה, אבל מי שזוכר זוכר. בכל אופן, ניסיתי לגייס בלוגרים להרים תרומה כדי שנוכל לממן לבלוגרית ולמשפחתה ארוחת שבת, ואתה היית הראשון שהסכים להתגייס לצורך העניין ושלחת לי סכום כסף מזומן בדואר. אמנם לא היה מדובר בסכום כסף גדול, אבל ההתגייסות שלך, וגם האמון שנתתי בי, למרות שמעולם לא נפגשנו נשארו חקוקים בזיכרוני. אתה ההוכחה שהבלוגים הם לא רק עולם וירטואלי, ושאפשר ליצור קשרים אנושיים רק באמצעות המילה הכתובה.  

מאחלת לך עוד הרבה שנות כתיבה!  

הפוסט השלישי הוא  פוסט דברי הברכה של עדה יקירתי

עדה היא אחד האנשים שאצלי היא מדד לאדם מאוזן,לא מתלהם ולמדתי ממנה הרבה, בעיקר  למדתי למתן תגובות בזכותה ועל זה אני מודה לה

 מקווה שאני זוכרת נכון את הפרטים שאני מוסרת כאן.  עבר הרבה זמן,  ואין לי כוח ללכת לחפש את הפוסט האמור,  אבל כנראה זה היה ככה:

הפעם הראשונה שהגבתי אצל טליק הייתה כנראה בקיץ 2006.  הייתי בלוגרית בוותק של חודשיים-שלושה בלבד,  והתביישתי להגיב אצל מי שלא הכרתי. נדמה לי שהתוודעתי אל טליק דרך שדות  -    כי שדות היה מגיב לפעמים אצל בלוגרית בשם אוסי (כבר לא כותבת יותר) שהייתה אתי בסדנת הכתיבה ועודדה את כל חברי הסדנה (גם אותי) לפתוח בלוגים בישראבלוג.  

לטליק היה אז ילד בגן,  והיה מונדיאל (נדמה לי שזה מה שזה היה),  והגננת קבעה את מסיבת סיום השנה לאחר הצהריים של יום שבו היה משחק כדורגל חשוב עד מוות,  וטליק התפוצץ מזעם.  הוא כתב פוסט נרגז שכלל פנייה נרגשת לגננות להתחשב,  למען השם,  באבות המעונים שחייבים להספיק להגיע הביתה להקרנה החשובה של המשחק.

לא צריך להגיד שלא הזדהיתי עם טליק בכלל  -  מסיבה בגן עדיפה בעיניי פי אלף על משחק במונדיאל  -  אבל הוא כתב את זה כל כך מצחיק ונוגע ללב שלא יכולתי להתאפק,  והגבתי אצלו לראשונה בחיי,  ונדמה לי שאפילו איחלתי לו שזה יסתדר איכשהו ושהוא יספיק להגיע למשחק.  וטליק,  למרות שהוא הבין שלבי לא אתו לגמרי,  ענה ברוח טובה.

ומאז אני קוראת אצלו כל הזמן ומגיבה רוב הזמן,  אם כי מנצלת את הפטור שקיבלתי מפוסטי ספורט (ולמרות זאת אני מרפרפת גם עליהם,  ומדהימה לפעמים את ראש המשפחה בידיעות המופלגות שרכשתי מהריפרוף הזה).  ולמדתי מטליק דבר אחד חשוב ושימושי:  שכשאי אפשר להסכים (וזה קורה לנו לא פעם),  מסכימים לא להסכים.

בלוגולודת שמח,  טליק! ועוד שנות בלוג רבות  -   טובות ומשמחות ומלאות כנות, בלי כחל ושרק,  כמו שרק אתה יודע לכתוב אותן.      

שוב אני מודה לכל מי שכתב,ושוב אני מזכיר שעדיין אפשר לכתוב אלי למייל ברכה  מי שרוצה ולא כתב [email protected]    

ולסיום אני רוצה לברך את מריאט בברכות חמות ליום הולדתה החל היום ולאחל לה בריאות שלמה,הרבה אהבה עשיה ונחת מכל מה שמסביבה

משהו התחרבש לי במסך העריכה רגע הבלוג הופך פרטי ללא מגע יד אדם ובמשנהו והוא מסרב  לעריכה כמו שאני מבקש ממנו,אז סליחה אם הפוסט עלה קצת מבולגן, הולדתי אותו בקשיים רבים:-)

אני סיימתי,תיהיו טובים