כל השבוע התלבטנו ביחד עם הילדה איך היא תיסע לאילת.
בראיון המקדים בתל אביב בהנהלת הרשת שהיה ראיון מאוד נינוח וחביב נאמר לה שהיא צריכה להגיע למשרדי כוח האדם של הרשת (באילת
עד יום רביעי ב12 בצהריים,היא צריכה להביא ציוד לחודש וחצי שהות ללא יציאה הבייתה.
ואחרי הראיון בהנהלת הרשת היא מועברת למתחם המגורים של עובדי בתי המלון באילת
ולמחרת תתחיל לעבוד בבית המלון שנאמר שבו תתחיל לעבוד .
זוגתי והילדה התחילו לארוז ביום שני,הלכו לקניון השלימו חוסרים כאלה ואחרים ונארזו לבסוף 2 מזוודות,אחת ענקית ואחת בינונית
ועוד תיק יד
חשבנו שאי אפשר להתנייד עם כל הכבודה באוטובוס לאילת ואחכ מהאוטובוס למלון ואחכ ממקום למקום באילת
לתחושתנו הילדה הגדולה הייתה זקוקה לתמיכה קרובה בעיקר אחרי שחברה שלה שעמדה לרדת איתה לעבודה באילת נסוגה והחליטה לא לרדת כי הרשת לא הציבה אותה לעבוד באותו מלון של הבת שלי
בתי התאכזבה אבל המשיכה בהכנותיה,בלילה של יום שלישי החברה התהפכה והחליטה שהיא מצטרפת,אבל לא בטוח שתישאר,מכיון שאני לא סוחב את המזוודות שלה ,אלא האוטו,נסענו בשחר של יום רביעי לאסוף אותה מבת ים,את האוטו למסע קיבלנו מהעבודה של זוגתי(דלק,דלק) וב5 וחצי בבוקר הפלגנו לדרכנו.
באילת ביום רביעי היה חם,חם מאוד,(מעל 40 מעלות לדעתי)הגענו בסביבות 9 וחצי בבוקר,הורדנו את הילדה ואת חברתה במשרדי הנהלת הרשת במלון גולדן משהו וחיכינו.
החלטנו כמובן להשאר באילת כדי לראות אם היא תזדקק לסיוע,גם הכבודה נשארה בנתיים באוטו כי אי אפשר היה להתנייד איתה ולא ידענו אז ככמה תצטרך להתרוצץ
הן נכנסו לראיון שעל פניו היה אמור להיות פרוצדורלי לגמרי,למלא טפסים ויאללה למגורים,כי ככה נאמר בהנהלת הרשת בתל אביב.
בפועל הן התעכבו למעלה משעה בראיון בהנהלת הרשת במלון גולדן משהו,כשסיימו הן ביקשו שניקח אותן למלון המלך שלמה לראיון נוסף.
חם באילת, 40 מעלות ,מי שלא יודע איפה נמצא מלון המלך שלמה כמוני למשל,לא בטוח שהיה שורד הליכה ברגל מהגולדן משהו למלך שלמה עם שתי מזוודות כבדות ותיק יד,
ואני מציין את העובדה הזאת כי אף אחד בהנהלת הרשת לא שאל על הציוד שהביאו.
כלומר ,איפה הציוד? הרי הם לא ראו אותו,מה הם הניחו לגביו אם בכלל?הרי זה לא מובן מאליו שהוריהם של כל החיילים המשוחררים שבאים לעבוד באילת מלווים אותם,אז מוזר שלא התענינו ומוזר שלא הציעו מקום לאכסן את הציוד עד שמסיימים את סבב הראיונות שנראה שלא נגמר.
אחרי הראיון במלך שלמה הם חזרו להנהלת הרשת ,כאן נאמר לילדה ולחברתה שהן גם לא יגורו ביחד ואז החברה החליטה שזה טו -מאצ' בשבילה והחליטה לחזור.
בתי החליטה להמשיך בהכנות להשארות ואז נקראה לראיון אחרון שוב במלך שלמה.
מסתבר שהראיון שלא נאמר שיהיה כזה ,נערך עם מנהלי חדר האוכל של מלון המלך שלמה,שם נערך איתה ראיון אגרסיבי ודי מגעיל.
הבחורה עוד לא בת 21,לא עבדה מעולם בבית מלון אבל הכינה את עצמה לקראת המהלך כולל הידיעה על משמרות של 12 שעות
אין לה נסיון גדול בראיונות עבודה ,היא קצת מאבדת בטחון מול אגרסיביות והפחדות שלא לצורך.
ומה שקרה בראיון שמנהל חדר האוכל אולי נבהל מחוסר הנסיון שלה ואמר לה שזוהי עבודה קשה וצריך "לתקתק" אותה
בתי אמרה בקול שקט שהיא לא עבדה ואין לה נסיון אבל יש לה נכונות מלאה ללמוד,הרי שנתיים שירתה בצבא ולפני כן למדה בבית ספר,מאיפה הוא רוצה שהיא תיהיה בעלת נסיון פור קרייסט סייק,ובטחון נבנה,לא כולם בטוחים במה שהם עושים לפני שרכשו נסיון,
הרי אתם משוועים לידים עובדות,מדובר באנשים צעירים חסרי נסיון מטיבם והם באים מוכנים במלא המרץ ללמוד,למה לעשות להם ככה?
השיחה לא התקדמה כי הילדה הייתה די בהלם מהתוקפנות ומההפתעה מהשינוי,האחראי ניצל את הססנות ואמר שאולי היא צריכה להתחיל בבית מלון קטן יותר אבל לכאן היא לא מתקבלת ויצא
הילדה יצאה אלינו די בהלם,אחרי התייעצות קצרה החלטנו לחזור הבייתה עם המזוודות שאפילו לא נפרקו,
אתמול היא הייתה בראיון במשרדים של מלון דור אינטרקונטיננטל,בתל אביב שם חוותה חוויה מתקנת בראיונות נעימים,היא תוכל לעשות שם את העבודה המועדפת וכבר סודרה למשמרות עבודה החל מערב ראש השנה ביום רביעי הבא(משהו שהיא רצתה אגב) ולא זקוקה לשום ראיון נוסף שיוכיח אחרת
אני שמח שהחלטנו לנסוע איתה גם אם הנסיעה הייתה ארוכה ,ודאי הלוך וחזור באותו יום ,וגם אם לא היינו לידה בראיונות ,היינו בחוץ והיא הייתה יכולה להתיעץ בזמן אמת וגם לנחם על שהחלום או הסוג הזה של החלום לעבוד ולגור מחוץ לבית התנפץ באחת.
יום שישי,אחי עושה סוג של בריתה לבת שנולדה לו לפני חודשיים,למשפחה הקרובה באיזה בית קפה ברמת גן,זה קצת לא נוח כי זה תקוע באמצע היום,אבל אין ברירה,אחכ נאלתר כמה בישולים לשבת
משהו נדפק בעריכה של של ההבלוג דרך הכרום,באכספלורר אני בכלל לא יכול להכנס לעריכה, ומעצבן אותי שניהיו כאלה רווחים
אני סיימתי,תיהיו טובים