נתחיל בזאת שבלוגרית בשם סנופי האדומה שאני לא מכיר העבירה לי שרביט.

אני מתייחס במלא הרצינות  לשרביטים שאני מקבל גם אם המשימה לא ממש ברורה כפי שהגדירה אותה ס. האדומה,כי בעיקר אני ממש לא קורא ספר פעמיים,

אני קורא פעם אחת בלבד ולא חוזר אליו.

ס.האדומה רוצה שאכתוב על 10 ספרים שהשפיעו עלי וודאי רוצה שאעביר שרביט לארבעה  בלוגרים אחרים.

נתחיל בזה שלא נראה לי שאכתוב על 10 ספרים,זה די מתיש,אבל למה לדבר ,בואו נתחיל:

אה והם לא לפי שום סדר,שלא יחשב שאני מעדיף ספר כזה על פני אחר,כולם היו בני.

1.שתיים דובים-מאיר שלו,בגלל הסיפור המדהים,בגלל הכתיבה המופלאה של שליו,בגלל שהנושא סובב סביב מושבת איכרים בכרמל בדיוק כמו שסבא שלי היה בין המייסדים שלה והכי נורא בספר הזה שמתברר שהכל אמת והכל קרה

וצריך לומר שבכל ספר כזה שמטלטל אותי אני מוצא את עצמי או את ההיסטוריה המשפחתית שלי ופתאום צצות שאלות שתמיד הסתובבו בשקט במשפחה ולא רק אצלי

2.נוילנד-אשכול נבו ,ספר מסע במלא מובן המילה שבו כל אחד מוצא לבסוף גם את עצמו וגם את קשריו המסובכים עם משפחתו שלו

3.אשה בורחת מבשורה של גרוסמן,ברגיל אני לא קורא את גרוסמן,הוא בחור טוב ,מלח הארץ וכאלה אבל יש בספריו דוק שקצת מתנשא,בספר הזה שעיקרו אשה שבנה יצא למלחמה ,יודעת שהוא יהרג ולא מוכנה לקבל את הבשורה המרה ופשוט יוצאת למסע כדי שלא ימצאו אותה.

הספר לא קל לקריאה ,ודאי לכאלה כמוני שחוו מלחמה או שתיים ,אשה בורחת הוא ספר שתופס אותך בגרון,מטלטל ולא עוזב עד הדף האחרון,גם אם הייתי מ אוד רוצה אני לא חושב שהייתי  מעיז לחזור אליו לקריאה שניה.

4.הדבר היה ככה -מאיר שלו

מאיר שלו בסדרה בלתי נגמרת על משפחתו בעמק,כאן הוא מספר על סבתו טוניה,שהזכירה לי את סבתי שלי,טוניה סבתו של שליו חיה בעמק יזעראל ,סבתי שלי בכרמל  וגם בגליל העליון,מלבד סבתא שלי הזכירה לי הסבתא טוניה את הודה ,אחת הבנות של מייסדי בנימינה ואותה תארתי כאן

בפוסט שכתבתי לבלוג  מועדון קריאה (הי"ד)

אני מניח שיש ספרים רבים וטובים נוספים שהשפיעו על חיי ,ספרי ילדים שבלעתי בשקיקה בילדותי וזה הזמן אולי להודות לספרנית של ספריית ויצ"ו בבית הכרם שזיהתה את התולעת שכירסמה בי ובאקט יוצא דופן הרשתה לי בניגוד גמור לכללים הנוקשים להגיע לספריה פעמיים ביום ולהחליף ספרים,אני זוכר את עצמי הולך וקרוא במורד רח' החלוץ,מסיים את הספר כשאני מגיע הבייתה וחוזר כל הדרך לקחת ספר נוסף.

אני חושב שעשיתי את זה גם בגלל אהבת הקריאה שבערה בי אבל גם כדי לזכות בסוג של הערכה מצד מישהי שאני לא מכיר ומעט אנשים העריכו אותי בעת ההיא,כולם התעסקו בקשיים שהיו לי בלימודים ולא ביכולות שלי.

אגב רק השבוע שמתי לב שמאז סיימתי את בית הספר,לא חזרתי ללמוד באופן מסודר,לקחתי קורסים של כל מיני דברים שאהבתי או חשבתי שאוהב באופן פרטי,לא העזתי לחזור ללמוד בצורה מסודרת והנה קורס הבישול הזה פתח אצלי שסתום ישן ואני נהנה ללמוד

אני מעביר את השרביט לגברים המסוקסים(ויסלחו זו הפעם חברותי הבלוגריות היקרות ) : ,kayman אבו אלמוג,קנקן התה,עובד זר ואני יודע כולכם נורא עסוקים,אין לכם זמן,אתם עובדים קשה ויש לכם המון על ה ראש

אז איך בתי אומרת לי: תמודד. ככה גם אתם,תתמודדו,אני את שלי עשיתי

המחמאה הכי גדולה אגב של העת האחרונה בקשר ליכולות שלי היא בקשה של  המשפחה שאתגייס לבישולי החג,אז נכון מצד אחד זה קצת ניג'וס כי אני לא יכול לבשל בבית , אחותי נשואה לבחור דתי והאוכל צריך להעשות ברוח הזאת ,כשר,להזהר בכלים של בשר וחלב וכו'

אבל בשבילי זו לא טרחה בכלל,אבוא לבית של אחותי ביום שלישי בצהריים אהיה ממונה על עשיית הקציצות בבישול איטי עם ירקות,על האורז,על תפוחי האדמה בתנור,על הכרובית האפויה עם טחינה ועל העוף בתנור ועל המרינדה שלו,אני מקווה שנצליח לבשל את כל האוכל הזה ב5 שעות בעיקר כי בערב גיסי עושה לבתו ארוע למשפחה שנדחה בגלל המלחמה,למזלי, הארוע יתקיים במסעדה בגדרה  וזה בדיוק 10 דקות מרחובות.

הימים האלה הם הימים האחרונים של השנה העברית,שנה מלאה תהפוכות עברתי,לא ארחיב כרגע אני רק מקווה ומייחל שזו הבאה תיהיה רגועה הרבה יותר,אני זקוק לרגיעה הזאת

ובברכת כה לחי אסיים..

אני עוד לא אומר חג שמח

תיהיו טובים