התמונה הזאת צולמה השבוע בסוף אימון שדאות או איך שקוראים לו, של בני החייל

 התמונה היפיפיה הזאת צולמה בשעות השחר של יום רביעי האחרון,במהלכו של  מסע אלונקות שהוא המתאבן של אימון השבוע שהסתיים אתמול

האימון היה באליקים (אזור רמות מנשה) תחילתו של המסע ביום רביעי וסופו במהלך הבוקר של יום חמישי  בהר המוחרקה.

עכשיו נחזור אחורה בזמן 43 שנה.

אני בטירונות נח"ל במחנה 80,טירונות קשה,4 חודשים,אין דברים כאלה (כלומר ודאי שיש ,אבל אז חשבתי שאני היחיד שנקרע)

כבר תארתי לא פעם איזה סוג של טירון הייתי,לא אחזור על הסיפורים,היה לי מאוד קשה והמזל היחידי  שהגענו לטירונות כגרעין נח"ל,חברים טובים שתמכו אחד בשני ולא נתנו לאף אחד ליפול.

הכל היה קשה בטירונות הזאת,היו טרטורים שהמציא המוח העקום של המפקדים שלנו,היו ריצות והיו מסעות שהפכו להיות מסעות אלונקה וזה היה הדבר הכי קשה לי

אני זוכר איך אחרי כל מסע כזה היינו חוזרים עם שפשפות קשות,לא היו אז הרבה תכשירים וגם אם היו  לא הייתה מודעות גדולה ,אני אספר עכשיו משהו שאני לא יודע אם סיפרתי :

המסע האחרון בטירונות היה מסע לקבלת תג יחידה (אז אגב לנו לא היה משא כומתה כי מן הסתם צבע הכומתה היה כצבע רב החיילות בצהל,שנים אחכ הבדילו את הנחל ועשו לו כומתה ירוקה בוהקת כזאת)

אני חושב אם אני זוכר נכון  שיצאנו ממחנה 80 וצעדנו לכיוון צומת אליקים,אני לא זוכר כמה קילומטרים הלכנו,אני זוכר מסע ארוך וקשה ושהגענו  לתחילת העליה להר,כולנו,ודאי אני ,היינו תשושים,והטוסיק צרב משפשפות ,הלכנו עם רגליים פתוחות ,אשכרה והיה צריך פתרון מהיר לעניין כדי להצליח לטפס על ההר.

מצאתי באחד הכיסים של החולצה המלוכלכת  מכתב מחברה שלי דאז,קרעתי אותו לחצי וטמנתי אותו  בטוסיק שיפריד בין השפשפות :-)

זה פעל נפלאות אגב,מה שכן לקראת סוף העליה כשל כוחי כבר ו2 חבר'ה מהגרעין שלי ,אחד נתן לי יד מקדימה ואחד דחף מאחורה ועזרו הגעתי למעלה ,לרחבת המנזר

אגב  עד היום בכל מפגש מזכירים לי את העניין הזה , להגנתי אומר שלא הייתי היחיד שנעזר בחבריו,היו עוד אנשים

למרות שנעזרתי בחברים,הייתי גאה בעצמי שעשיתי את המסע הזה ,לא נפלתי באמצע,לא פוניתי לקומנדקר שליווה אותנו בדרך,לימים סיפרתי לחברה שהמכתב שלה הציל אותי בעליה למוחרקה והיא הבינה את הסיטואציה

זהו צילום שצילם מישהו מהיחידה של הבן,הצוות מתחיל לעלות את המוחרקה,הם בניגוד אלינו עשו את זה במסע אלונקות, עד למעלה !  מהזכרון הרחוק שיש לי  למסע שאני עשיתי לפני 43 שנה,גם ללא אלונקות ההליכה בעליה לראש ההר לא קלה

ברור שהדור של החיילים של היום מכין את עצמו שונה לגמרי לשרותו הצבאי,אנחנו הסתלבטנו בשל"ת מוקדם בן 8 חודשים בקיבוץ מרום גולן לפני שהלכנו לצבא,אף אחד לא חשב על הקושי שעומד לפנינו,אף אחד לא התאמן במיוחד לטירונות ולקשיים העתידיים והיה לנו קשה מאוד מן הסתם.

בני התאמן בחדר כושר במהלך כיתה יב' כשהוא מצטרף ב4 החודשים האחרונים לקבוצה כזאת שמתאמנת לקראת הצבא ואני מניח שאם הוא שורד ביחידה בה הוא נמצא שהקושי הפיזי בה רב,אז החוויה של העליה למוחרקה גם אם היא קשה פיזית היא ודאי לא טראומטית כפי שאני חוויתי אותה

עכשיו לעניין חשוב יותר לתשומת ליבם של ידידי קנקן התה וקיימן :

כהרגלי בשבועות האחרונים התחלתי לכתוב את הפוסט בכרום,כשרציתי לעלות לישרא את התמונות שהעליתי ,הוא לא איפשר לי.

בעצת  קנקן הורדתי לפני כמה שבועות את דפדפן ה firefox

עד היום לא עשיתי בו שימוש,אבל כשהתמונות סרבו לעלות,החלטתי שהגיעה העת לנשק הסודי והפעלתי את הפיירפוקס,על הדרך סרבתי לתת לדפדפן לשנות לי משהו במחשב והוא אכן הסכים בטובו לשתף פעולה ולעלות את התמונות ! ואני שמח שהצלחתי ושאני נפתח לשינויים טכנולוגים:-)

תיכף אלך להעיר את הבן הצעיר אעשה לו כריך עם מיונז וחביתה ואשלח אותו לבית הספר,אסע לאבו חסן ביפו,ארכוש 2 קג' חומוס עם משאוושה ו30 פיתות אותם נעביר לגיסי בגן יבנה (שיש לו אוטו מהעבודה..) שיסע למשמר הנגב לתת לבן החייל וחבריו לפינוק של שבת

יום אחרון של אוקטובר,מחר קטמון משחקת בדלית אל כרמל,ליד המוחרקה ואם יהיה יום יפה ,כנראה שאסע למשחק

אני סיימתי,תיהיו טובים