הצילום הזה  מתייחס לכותרת,סוף הטקס,צוותי העורב 3 במספר שסיימו וקיבלו סיכות סיירת,מתכנסים לתוך עצמם לקריאות שמהם הבנתי רק את הכותרת למעלה

אבל אין ספק שההגעה  הלום מסכמת דרך ארוכה וקשה

אז הגענו לשדה תימן,מקום שאליו עוד לא הגעתי ונמצא כ6 קמ' מזרחית לצומת הנשיא,וכ10 דקות נסיעה מב"ש,בגלל הקירבה לב"ש kayman  הציע בטובו שיבוא לפגוש אותי

והוא אכן הגיע !!! וסוף כל סוף נפגשנו, והכרתי לו את ילדיי, נטע  ועידו (הבן החייל היה בתוך הבסיס כאמור) ואת דודה שולה  ואת זוגתי,הבעיה היחידה שהמפגש הזה היה קצרצר ובהחלט השאיר טעם של עוד,אז תודה קיימן ידידי שטרחת ובאת,חבל שזה היה קצר ואני מקווה שיצא לנו לשבת  ליותר זמן.

החשש שהטקס יהיה המוני כמו בטקסים הקודמים של היחידה התגלה כחשש שוא,סיימו את המסלול 3 צוותים,ביחד כ60 איש ולכן לבני המשפחות הוקצה אולם ההתעמלות של הבסיס ולשמחתנו כולם הצליחו להכנס ולשבת

הבעיה היחידה שהצוות של בני התמקם מכל המקומות דווקא בצד השני של ישיבתנו  והיה קצת קשה לצלם מהמרחק הזה ,לא אשה כזוגתי תוותר על צילומים ולכן חתרה למגע לשורה הראשונה מול הדבוקה של הבן שם התמקמה וצילמה מקרוב

אז לפני שנסענו לטקס ועם רצון ליצור זהות ופנים לחייל שלנו,זוגתי קנתה 5 חולצות טריקו (גם דודה שולה נחשבת) והדפיסה עליהן את הכיתוב הנ"ל

זה לא משהו שלא נעשה לפנינו,ראינו את זה בטקסים קודמים והפעם החלטנו שההשקעה שלנו בחולצות והדפסות על החולצה,ודאי תשומת הלב,שווה את ההשקעה של הבן  ולכן כולנו לבשנו את החולצות האלה  וככה נסענו לטקס

לא ראינו את הבן כשבועיים ולא דיברנו איתו שבוע ומשהו כי לקחו להם את הטלפון,הוא סיפר שהתאמנו בגליל העליון וביום שלישי טיפסו במסע אלונקות כמובן על רכס רמות נפתלי,שם במין טקס סיום ציוותי ,חיכתה להם ארוחת בוקר מפנקת,משם נסעו דרומה ובאזור רהט עצרו, שוב העמיסו אלונקות וצעדו עד הבסיס בצומת הנשיא ,מרחק כ14 קמ', שם חיכו להם כל הגדודים של חטיבת גבעתי שנמצאת שם לפני יציאה לאימון חורף שימשך כחודשיים והם קיבלו את פניהם בטקס של רימוני עשן,זיקוקים ושלל פירוטכניקה ,כנראה סוג של חניכה של מי שסיים הכשרה ארוכה ומפרכת ומתקבל כשווה בין שווים למשפחת חטיבת גבעתי.

המסקינטייפ השחור מסתיר את  הסיכות של גדוד הסיור הממתינות לחשיפה בטקס

אגב הפעם לא היו צלמים חיצוניים,לא היה מרצ'נדייז מכל סוג שהוא וזה היה בסדר גמור מבחינתנו

הטקס כמו טקס צה"לי סבל ממחלות ידועות,הוא היה ארוך למדי,הנאומים של הפונקציונרים היו נאומי בר מצווה עם תודות כאלה ואחרות בערך לכל העולם ואשתו,החשמל נפל פעמיים ברגעים קריטים,אבל כל זה לא העיב על ההתרגשות המובנת של הבנים.

מוזר רק ולא היה את מי לשאול שמפקד החטיבה עופר וינטר הידוע לא הגיע לטקס,לא ברור לי למה,מפקד החטיבה לא מגיע לטקס כשגדוד הסיור שלו מקבל חיילים שסיימו הכשרה ,כאילו מה יותר חשוב מזה?

מי שכן הגיעו לטקס היו הוריו של הדר גולדין והסגן איתן שנכנס למנהרת התופת כדי לנסות להציל את הדר

אני מודה שלראות את סגן איתן ואת הוריו של הדר גולדין ריגש אותי לא פחות מכשראיתי את הבן מקבל את סיכת לוחם סיירת.

סגן איתן היה סגן מפקד הסיירת,סגנו של בניה שראל אגב שנהרג באותה תקרית בה נחטף גולדין

אין לי מושג מה עשה בטקס סגן איתן ואיזה תפקיד הוא ממלא היום.

בסוף הטקס ניגשתי להוריו של הדר גולדין,הצגתי את עצמי,אמרתי שבנם הגיבור היה מפקדו של בני באימון המתקדם והוא השאיר עליו רושם כל כך עז באישיותו שמלבד להלוויה ולשבעה הלך בני גם לאזכרה במלאת 30 לנופלו

אבא של הדר היה סבלני מספיק לשמוע שאחי היה תלמיד שלו בסימנר על קידוש השם באוניברסיטה והוא מכירו היטב ,לחצתי להם ידיים בהתרגשות והשתתפתי בצערם העמוק,בכלל יפה עשה גדוד הסיור שהזמין את משפחתו של גולדין לטקס

גולדין היה מפקד  צוות באימון המתקדם אחרי הטירונות והתחיל להיות אחד ממפקדי הצוותים בהכשרה הנוכחית,אבל אז באה מלחמת צוק איתן וגולדין צורף למחזור  מתקדם יותר של הסיירת שלחם בדרום הרצועה ושם נפל.

מפקדי הקורס השפיעו על גולדין הרבה שבחים בערב הסיום,אין ספק שהיה כנראה אדם מיוחד וקצין מצויין,יהי זכרו ברוך

מפקד הסיירת חושף את הסיכות של יובל

הטקס הארוך הסתיים קרוב ל19:00 בערב

אגב מדד הכביסה: מזמן הבן לא הביא כמויות כביסה אדירות כמו שהביא אתמול,2 צ'ימידנים מלאים בכביסה מלוכלכת ורטובה

הבוקר בשעה 6 כבר התחלתי עם מכונה ראשונה שסיימה לעבוד ונמצאת במייבש ואני מעריך שאכבס לאורכו של כל היום הזה

שלושת ילדינו יסעו בצהריים ביחד לבקר את סבתא נ. בירןשלים,למרות שיש משחק של קטמון בטדי לא אצטרף אליהם,כי היריבה חלשה ופחות מענינת,צפוי נצחון רב שערים אבל אני מעדיף לכבס ולבשל ארוחת ערב

בברכת "אללה עורב"  אסיים

תיהיו טובים