לא כתבתי כאן כמעט חודשיים,גם הפוסט האחרון שכתבתי ב31 למאי במלאת 18 שנה לבלוג נכתב בהמון קשיים.

לא הצלחתי להכנס לדף העריכה מהטלפון וגם לא מהמחשב דרך הדפדפן שאני רגיל להשתמש בו וזה די הוציא לי את החשק לכתוב.

בתחילת השבוע ,באקראי  ניסיתי שוב להכנס לדף העריכה מהטלפון וזה הצליח,אז החלטתי שבאמת הגיע הזמן לכתוב פוסט,למרות שהדרייב לכתוב בישרא כמעט נעלם.

אני נכנס מידי פעם לכאן,קורא קצת כאן ושם,אבל זה כבר לא עושה לי הרבה,אני גם לא כותב בבלוג השני בבלוגספוט.

זה לא שאין לי מה לכתוב,דווקא יש לי וכשיש לי מה לומר אני כותב בפייסבוק,נוח יותר וקל יותר.

אני עובד  כבר 7 חודשים כפנסיונר בחצי משרה ומאוד נהנה מהעבודה,אני נהנה מהסכום הלא גדול שאני מרוויח שהוא תוספת נחמדה לפנסיה .

חוץ מזה אני נהנה מהעובדה שמעריכים את מה שאני עושה וסומכים עלי שמשאירים אותי פעם פעמיים בשבוע להחזיק לבד משמרת,שזה לא מובן מאליו,ברור לי שאם לא הייתי לומד כל כך מהר את העבודה ואת מה שמסביב לה,לא היו משאירים אותי לבד וברור לי שיש כאן גם סוג של "חסכון " בכח אדם על חשבוני אבל לא איכפת לי.

באמצע יוני היה לנו את מפגש הגרעין לציון 50 שנה לעליה שלנו לרמת הגולן כגרעין נחל.

הפקה אותה הובלתי ועליה עבדנו 10 חודשים.

ההצלחה של המפגש וכל מה שמסביב לו הייתה הצלחה מסחררת,באמת,לא העליתי על הדעת שהאנשים כל כך יהנו מהמפגש בן היומיים הזה אותו תכננו בדייקנות והכל עבד בצורה מושלמת.

כמות המחמאות והאהבה שהורעפה עלי ועל צוות המתנדבים שעבד יחד איתי על המפגש הייתה שווה את כל המאמץ.

המפגש השני שאני שותף לו,מפגש של גדוד התותחנים שאיתו לחמתי ביום כיפור די תקוע.

היה פיק באוקטובר 20,אז ארגנו בגלל הקורונה מפגש בזום של כל האנשים שאיתרנו,השתתפו בו 350 אנשים,אבל ההצלחה המסחררת של מפגש הזום הייתה קצת בעוכרנו כי המוטיבציה לקיים מפגש פיזי ירדה אצל כולנו,גם אצלי, שאני הוא שיזמתי את רעיון המפגש ,איתרתי יחד עם שותף מעל 200  אנשים שהיו בגדוד ולא היה שום קשר ב47 השנים האחרונות .המפגש אמור היה להתקיים באוקטובר הקרוב,אבל ברור לגמרי שהוא לא יצא לפועל גם בגלל הקורונה המתגברת.

במשפחה הכל סבבה,בני הצעיר חזר הבייתה מהעבודה המועדפת באילת,בני האמצעי חוזר הבייתה אחרי שנתיים של מגורים בתל אביב,הוא יתחיל באוקטובר ללמוד אדריכלות נוף במכללה וחשב שעדיף לו לגור בבית ולחסוך כסף.גם אנחנו חושבים שהמהלך נכון ונבון.

הבת הבכורה גם גרה בבית ואנחנו שמחים שכולם חוזרים,למרות שקל זה לא יהיה וצריך שוב להתרגל לבית מלא אחרי שהתרגלנו לבית שמתרוקן,אבל זה מחחמם לי את הלב ,ודאי לזוגתי,שהילדים מבינים ויודעים שיש להם בית שממנו יוכלו לצאת ולחזור ברצותם לעשות זאת.

הבן האמצעי שחוזר מביא איתו נדוניה כלב. עכשיו זה לא כלב פודל קטן או משהו בסגנון הזה ,זה כלב מסוג קאנה קארסו מעורב עם ריצ'בק,בן חצי שנה ונראה סוס,אבל הוא חמוד להפליא ונקווה שנסתדר.לא היה ספק בכלל שאם הילד חוזר והוא מביא כלב שלא נאפשר את הדבר הזה.

על פוליטיקה ועל הקורונה אין לי חשק לכתוב.

אני יכול לומר רק שאני שמח על הממשלה החדשה,מקווה שהיא תחזיק כמה שיותר זמן,מודע לתחלואיה ,חסרונותיה וכל מה שתרצו ועדיין מעדיף אותה על הקודמת עשרת מונים.

ברור לי שיש כאלה שחושבים אחרת ממני,תחסכו ממני את ההטפות ואת דעתכם ההפוכה משלי.

לא מעניין.

אני מעיין באפשרות לעשות קעקוע,אעדכן.

אני סיימתי,תיהיו טובים