יש לי קבעון כתיבה לאחרונה,כמה פעמים כתבתי את המשפט הזה ב10 וחצי השנים האחרונות?
אני לא סופר את הקבעונות שלי אבל אני בטוח שדי הרבה.
אני גם יכול לענות בשמם של המגיבים לאמירה הזאת,כי ביננו משעמם לשמוע אמירה כזאת,
משעמם לומר שיש לי קבעון כתיבה ולקוות שמישהו יחלץ אותי מהקבעון לכאורה באיזו אמירה שתכניס רוח חדשה
ותושיב אותי לכתוב בכל זאת,כי באמת מה אפשר לומר על סיטואציה כזאת?
אבל אני שם לב שיש לי גם קיבעון קריאה,יש לי 5 ספרים שמחכים על המדף ואין לי חשק לקרוא,אני פותח ספר ואני מרגיש לא מרוכז וזו לא הדרך בה אני קורא,אני לא מכריח את עצמי לקרוא
אגב כתיבה,אני שם לב שלאחרונה אני לא כותב כמעט על ענינים פוליטים כלכליים חברתיים שקורים בעת הזאת,השאלה היא האם רוויתי מהעניין? האם אני לא כותב כי בעצם הגעתי למסקנה שאי אפשר להשפיע בדרך הזאת ולהצביע על עוולות כאלה ואחרות שאחריהן בעצם לא קורה כלום זו תחושה מתסכלת ולכן אני חוסך מעצמי את העניין? לא יודע,אין לי תשובה,אולי גם את זה אפשר להגדיר כתת קיבעון?
השורה התחתונה שאין לי חשק רב בעת הזאת להיות מוכיח בשער לכאורה
רציתי לכתוב יותר על העניין עם אדם ורטה,קראתי את המאמר של העיתונאי אורי משגב שעונה למשמיציו על ההחלקה שהחליק לכאורה בבואו להבדיל בין המורה ורטה לתלמידה סבח והתגובה שלו למקצועני השיח העדתי דיברה אלי יותר מהמחאה לכאורה של אלה שהתנגדו לפיטוריו של המורה
אבל שוב לא מצאתי חשק רב לכתוב על העניין פוסט
התשובה הנפוצה והנכונה גם אם היא קלישאה שהקבעון הוא סוג של מחזור חיים קצר בטבע האדם ,שעובר ולא צריך להכנס בגינו ללחץ ולפאניקה
שאלו אותי למה אני לא כותב על לכתה לעולמה של שולמית אלוני ז"ל ולא הייתה לי תשובה אבל הציפיות ממני קצת הפריעו לי
כלומר אני שמח שיש ממני ציפיות כאלה ואחרות אבל די קשה לי לכתוב לפי הזמנה.
שמתי לב שבהיותי עורך הנושא החם כתבתי הרבה יותר פוסטים שקשורים לנושא החם מאשר אני כותב עכשיו,בעצם אני כמעט ולא כותב פוסטים שקשורים לנושא החם ויכול מאוד להיות ,בעצם בטוח לגמרי שבהיותי עורך הנושא החם הרגשתי סוג של אחריות ורציתי שאחרים יכתבו למסגרת ולכן כתבתי,היום בהיותי רחוק ואין עלי אחריות אני מרגיש חופשי מהמסגרת ולכן יש לי אולי פחות נ ושאים לכתוב עליהם
למרות שבמחשבה שניה או שלישית,תמיד כתבתי על עצמי ,על חיי ועל משפחתי יותר מאשר על נושאים שעל סדר היום החברתי כלכלי ופוליטי
כלומר כתבתי על כל אלה אבל הם לא היו העיקר
אז יש לי קבעון כתיבה והתחושה המיידית היא סוג של אוי אוי אוי,כי אם לא אכתוב ,תיכף ישכחו אותי ולא אהיה רלוונטי יותר
תוסיפו לזה את מספר התגובות המועט יחסית שאני מקבל (לא על על פוסטים של טניס ,אלא לפוסטים רגילים) אני בקושי חוצה את רף 10 תגובות (20 ביחד איתי) וכשאני מסתכל מסביבי אני מוריק מקנאה והתחושה לא נוחה,תחושת הקנאה לא נוחה כי מה זו התחושה הלא נחמדה הזאת ,הרי תמיד ידעתי לפרגן לאחרים ומצד שני תחושה שאולי נגמר לי הסוס ואני חוזר על עצמי ואנשים לא נהנים לקרוא מה שאני כותב ולכן לא מגיבים.
תראו את האחרים,לזה יש 30 תגובות,לזה 40 תגובות ,כאן יש דו שיח מתמשך בתגובות ואצלי שממה ושיממון וזה מבאס
אז נכון פוסטים שלי מופיעים במסגרת המומלצים every now and than, אני במומלצים תקופה מאוד ארוכה ואני מועמד בגולדן בלוג (ותודה מראש לכל מי שהצביע ומצביע בשבילי)
אבל עם אלה מסתבר אם אפשר לשאול קלישאה חבוטה ,עם אלה לא הולכים למכולת ,כל הכבוד לכבוד וליוקרה לכאורה,אבל אלה לא מביאים אהבה
ואהבה זה מה שכל אחד מאיתנו מחפש,לא?
אני מקווה שזה לא נשמע פוסט בכייני,בעצם מה רע בפוסט בכייני? מותר גם לי לפעמים להתבכיין קצת,לא? מישהו חתם איתי חוזה שאסור לי לעיתים להתבכיין? להתמסכן? אני יודע זה לא נחמד,אף אחד לא אוהב את זה ,גם אני לא ,אבל מה לעשות שזו התחושה האותנטית שעכשיו אני חש,אז מה, לכתוב רק שיש הרגשה טובה בלב? כשיש רק הצלחות? את הדברים הלא טובים והלא נחמדים להשאיר בבטן? אז בשביל מה יש לי בלוג ? זו דילמה ,הרי כולנו רוצים להצטייר קולים,מגניבים,מצליחים ,יפים בלונדינים ורזים,אבל מה עושים אלה שהם לא? מה עושים אלה שהיו ועכשיו הם פחות? משקרים לעצמם? לקוראים,מה?
אז אני משתדל באמת להיות אמיתי עם התחושות שלי ומוציא החוצה מה שנכון לי לרגעים האלה בלי להתייפייף,בלי לעשות מתיחת פנים לכאורה ובלי ניתוחים פלסטיים שמכסים על משהו
וחוץ מזה ,אני כותב ,כי תוך כדי כתיבה כבר מהפוסט הראשון אולי ,אני מברר לעצמי דברים בצורה הזאת, בכתיבה,דברים עולים,נפתחים ואתה מקבל גם מהדברים שאתה כותב לעצמך פרספקטיבה אחרת ותוך כדי כתיבה התחושה הלא נעימה בבטן שאני סוחב כך וכך זמן מתפוגגת לה לאיטה
ואם לאזן את כל מה שכתבתי עד עכשיו ,אז צריך לומר תודה על דברים טובים בחיי,יש לי עבודה,יש לי משפחה נהדרת ילדים מקסימים ובת זוג נהדרת
קטמון מצליחה לא רע,לא היסטרי ,יש מקום לשיפור ואם אנחנו מדברים על קטמון,אני מזמין אתכם להחזיק אצבעות לקטמון שתשחק הערב נגד ראשון לציון במסגרת גביע המדינה,נצחון ונעלה לשמינית גמר הגביע שזה כבוד גדול
ועוד דבר קטן,אני רוצה להחליף סמארטפון,אולי לגלאקסי 3,לא יודע מתלבט בנתיים,אשמח להמלצות מאנשים שמבינים בתחום
זהו,ינואר הולך ומתאייד,פברואר בשער,מה שטוב בפברואר שאחריו מגיע מרץ ומרץ הוא חודש טוב לי,ימי הולדת ,ימי נישואין,אביב ,אז יש למה לחכות
אני סיימתי,תיהיו טובים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
