היום לפני 18 שנה ! פתחתי בלוג בישרא ובצעדים מהוססים נכנסתי לעולם שלא היה מוכר לי עד אז.

חיים שלמים העברתי כאן.

השנה האחרונה הייתה שנה שבה כתבתי הכי פחות פוסטים מכל השנים שאני כאן.

צרוף של כמה דברים שקרו השנה כולל העובדה שישרא נסגר

וכשחזר ונפתח מחדש בגלל המאמצים הכבירים של Matan l Eihu ו Joanna Ouaknine לקח זמן עד שישרא איכשהו חזר לעצמווגם עכשיו הוא עדיין קצת מקרטע ונדרשתי להיות יצירתי כדי לכתוב כאן היום כי לא הצלחתי להכנס לדף העריכה שלי מהטלפון הנייד.

אני כבר הייתי במחוזות אחרים והכתיבה בבלוג נדחקה הצידה.

עסקתי בהפקת 2 פרוייקטים ענקיים :

האחד הוא ארגון מפגש גרעין לציון 50 שנה לעליית הגרעין שלנו למרום גולן,שיתקיים בעוד שבועיים ויום ברמת הגולן במשך יומיים.

והשני הוא מפגש לוחמים עם אנשים מגדוד התותחנים איתם לחמתי לפני 48 שנים במלחמת יום כיפור בסיני.

כאן היה קושי גדול כי האנשים לא שמרו על קשר אחד עם השני והיה צורך לאתר את כולם בלי שיש לי סיוע מהצבא.

גייסתי שותף לדרך ובעזרתו,דרך האינטרנט בלבד מצאנו כ200 אנשים מהגדוד.

בדרך למפגש פיזי שיהיה ב6 באוקטובר הקרוב,עשינו מפגש זום גדול שבו השתתפו כ350 איש שכלל גם בני משפחות של הלוחמים וזה היה אחד הדברים הכי מרגשים שעברתי השנה.

אני חושב שכתבתי על המפגשים העתידיים האלה השנה כאן ובבלוג שפתחתי לפני שנה וחצי בבלוגספוט שגם הוא סבל מהזנחה על ידי.

מעבר לזה חזרתי לעבוד והייתי צריך ללמוד את העבודה ,היום אני שולט לגמרי בחומר ומשאירים אותי משמרות שלמות לעבוד לבד,זו מחמאה גדולה

וסיפוק רב שסומכים עלי מעבר לעובדה שאני מרוויח עוד כסף שמסייע לכלכלת הבית.

קבוצתי האהובה הפועל קטמון ירושלים התאחדה עם הקבוצה המקורית הפועל ירושלים ויצאה לדרך המשותפת השנה בשם הפועל ירושלים קבוצת אוהדים,אני לא הייתי חלק מהקבוצה המאוחדת בחודשים הראשונים,כי התנגדתי למהלך,אבל  בסופו של דבר גם אם אני כועס על חלק מהחברים לעמותה שהצביעו בעד ההחלטה על האיחוד,קשה לי להתנתק מהקבוצה עצמה שאגב עשתה עונה נהדרת ועלתה לראשונה אחרי 21 שנה לליגת העל,גם העליה הזאת ריככה את ההתנגדויות שהיו לי לאיחוד.

ילדיי שעליהם כתבתי לאורך השנים גדלו ופרחו,2 מהם עזבו את הבית,השלישית עדיין כאן,כולם מנהלים חיים עצמאיים ומגיעים כמעט כל שישי לקידוש המסורתי ולארוחת ערב שבת אותה זוגתי ואני מבשלים.

אני לא יודע מה צופן לי העתיד מבחינת הכתיבה כאן,ברור לי שאני נמצא גם במשבר כתיבה 

ואני מקווה שיעבור.

היו תקופות בעבר שחשבתי שאני לא מסוגל לא לכתוב כי אני זקוק למקום הזה,לפידבק שאני מקבל,לחיבוק החם שלא שופט אותך באופן מיידי על טעויות ושטויות שאני עושה.

אם יש דבר אחד שאני לוקח מהמקום הזה,מישרא זה את המראה שישרא היה עבורי בשנים לא קלות כשהילדה הבכורה שלי אובחנה כבעלת הפרעה של קשב וריכוז ואז גם הבנתי בבת אחת מה אני עברתי כילד עם הפרעת קשב לא מאובחנת

וידעתי להתנהג איתה הפוך לגמרי ממה שהורי התנהגו איתי,לזכותם יאמר שכשאני הייתי ילד,אף אחד לא הכיר את התופעה שלמעשה השפיעה על מי שאני היום לטוב ולרע ולכן הכעס שהיה לי עליהם,חלף מזמן ונשארה הכרת תודה על המאמצים שכן עשו להבין אותי כילד.

ישרא נתן לי כלים שלא היו לי לפני שהתחלתי לכתוב להבין מי אני ואיזו דרך עברתי בהתפתחות האישית שלי.

וזו מתנה ענקית שאני נושא אותה כל השנים האלה שאני כאן

ואף מילה על פוליטיקה..

אני מודה לכל אחת ואחד מהאנשים שהגיבו כאן (חוץ מהטרולים וללא השם כמובן...)

אני  מודה שוב למתן וג'ואנה על המקום הזה.

אני סיימתי,תיהיו טובים

מהון להון הגענו ליום השביעי של הלחימה ומתחילה להזדחל תחושה שכל מה שמספרים לנו הם חצאי אמיתות במקרה הטוב וזה כשדובר צהל לא מחרטט אותנו.  מסתבר שהחמאס הוא לא מה שמנסים להציג לנו כגוף שסופג מהלומות כבדות ואוטוטו יצא מהמחילות עם ידיים מורמות ואומר אני נכנע. פתאום מסתבר שהמבצע הזה להכניס את כל החמאסניקים למטרו מתחת לאדמה ולהרוג רבים מהם לא בדיוק צלח והם לא מיהרו להכנס  והם לא הופתעו מ"השיגוע" שצה"ל תכנן להם, לא, כי בהתחלה דובר צהל וכתבי הצבא התגאו בגאוניות של צהל ובמארב שטמנו 160 מטוסים ליושבי המחילות ופתאום פוףף,האוויר יצא מהבלון,המקום הופגז,נהרגו מחבלים,אבל לא במספרים שהם משני מציאות,בואו

אז נכון רבי קומות מתמוטטים מצטלמים נהדר,אבל זה לא מה שמכריע מלחמות והחמאס ממשיך לירות,אש וגופרית על אזור העוטף ואשקלון וירי כשהוא מבטיח על  באר שבע תל אביב ושאר ערי אזור המרכז ואנחנו מתוזזים. מיליונים יושבים בממ"דים,בחדרי מדרגות ומקלטים,המדינה משותקת כלכלית,בערים המעורבות המשטרה לא מצליחה להשתלט על המצב ,בחלק מהכבישים זורקים אבנים ואין משטרה וראשי המדינה שותקים,בעיקר מי שאחראי לכל המצב הזה.

צודק אביגדור ליברמן,יש 2 מרוויחים מהסיטואציה,

חמאס ונתניהו,ועכשיו לך תבנה מדינה