ישרא נוצר כאמור  היום לפני 20 שנה על ידי המאסטרו יריב חבוט.

אני הגעתי לישרא שנה וחצי אחכ,במאי 2003 אחרי שנפל לידי קטע עיתון שבו נכתב על בלוגרית שהכינוי שלה כבר פרח מזכרוני.

השנה הראשונה שלי הייתה שנת הסתגלות,הבנה של המדייה וכל המסביב,מהר מאוד זהיתי איזו הזדמנות גדולה נפלה בחלקי והבנתי שכתיבת בלוג בסגנון שאני כתבתי,"יומן רשת" שהולך קדימה ואחורה,מטפל בעבר ובהווה עובד כמראה לעצמי.

לא אכנס לפרטי פרטים עכשיו,היו חוויות מדהימות עם תמיכה מדהימה בימי השיא של ישרא.עברו כאן אלפי אנשים,חלק מהם,הפכו להיות חבריי ועם חלקם יצרתי קשרים מחוץ לוירטואליה.

אי אפשר שלא להודות ליריב על ההזדמנות הנפלאה,על הבית שישרא הפך להיות.

בהמשך אחרי שיריב פרש החזיקו וטיפחו את ישרא ,אילנה ומריאט שכל אחת מהן תרמה את חלקה לעובדה שישרא היה אחת מפלטפורמות הכתיבה הכי חשובות בישראל.

אני ממשיך לכתוב זו השנה ה18,לא באותו קצב ולא עם אותה התלהבות לצערי,אבל לא מרגיש לי שאני יכול להפסיק וללכת מכאן.

תודה ליריב,לאילנה,למריאט המופלאה ולכל האנשים הטובים שחילקו איתי חווייה נהדרת.

צריך וחשוב לומר גם תודה למתן ולג'ואנה שעשו קסמים כדי שישרא ישאר באוויר.

אני סיימתי,תיהיו טובים

אז בסוף השבוע האחרון יצאנו לנופש

 נסענו כל המשפחה,זוגתי ואני וילדינו הטובים בני ה28,26 ו23(אתמול)+ כלב (קאנה קורסו מעורב).

צריך לומר מייד שזה לא מובן מאליו שהם באו איתנו ובזאת גרמו לנו שמחה גדולה.

לא קל לקבוע תאריך בו כולם יקחו חופש מעבודתם ויפנו את הזמן שלהם ובעיקר שזה יקרה לפני שחלילה יהיו הגבלות על בתי מלון ובתי הארחה.,ונופש כזה,רב גילאים מחייב תכנון גם אם זה רק ל3 ימים.

.חיפשנו מקום שמאפשר להביא כלב ומצאנו מקום בקיבוץ חניתה,אני לתומי חשבתי שמדובר בבית הארחה בקיבוץ.

עד לרגע שהגענו לחניתה וחיפשנו את בית הארחה  ואז כשפנינו לעוברת אורח בשיא החום בצהריים ושאלנו איפה זה בית הארחה,היא קימטה את מצחה,חפרה וחפרה ובסוף אמרה אין כאן בית הארחה..

צלצלנו לאשת הקשר שאלנו איפה מתאכסנים והיא כיוונה אותנו למקום שהיא קראה לו סוויטה.

טוב בואו,סוויטה זה לא היה. זו הייתה דירה עם 2 חדרים מטבחון,אמבטיה ושרותים,אבל זה היה סביר והסתפקנו בזאת.

בערב נסענו לאכול במרוש,מסעדה ערבית במעיליה,תשאלו למה לא השתמשתי בשלל ההמלצות שקיבלתי בפייסבוק כשסיפרתי שאני נוסע צפונה,ובכן כך,לא בכל מסעדה מאפשרים לכלב להכנס ולא לכל מסעדה יש חצר או מרפסת.

הייתה ארוחה בסדר,שום דבר לכתוב עליה הבייתה ואחכ עוד הוויז טעה בדרך והביא אותנו ממש לכביש הצפון. כביש חשוך לגמרי ומפחיד ורק שהבנו שהוא הטעה אותנו הצלחנו לחזור ולהגיע לחניתה בחזרה.

בסופו של דבר לא היינו בים ולא ניצלנו את הבריכה בחניתה,היה חם מידי,נחנו,קראנו וטיילנו למקומות ספציפים שאפשרו להכניס כלבים.

למחרת נסענו לרכבל בראש הנקרה,מראש אומר שזמן ההמתנה לכניסה לרכבל שווה בערך לזמן של הסיור שעשינו למטה בניקרות. חוץ מהחום היה די סבבה ,נוף משגע,צילמנו הרבה

בערב נסענו לטיילת נהריה ,נראה שכל נהריה בחוץ בשעות האלה. נסענו ב2 מכוניות כי לנסוע עם כלב במכונית אחת זה די צפוף,אני מוכרח לומר שהכלב התנהג נהדר ,באמת .

שיא הנופש היה למחרת בשבת.
נסענו לאכזיב לטיול טרקטורונים.
אקדים ואומר שלפני כמה שנים היינו בטיול בצפון במסגרת העבודה ושם בחלק קטן מהטיול נסענו בטרקטורונים במסלול שסופו היה בכנרת. שום דבר יוצא דופן לכתוב עליו הבייתה.
הגענו למתחם של הטרקטורונים,ראיתי צי טרקטורונים שלא הכרתי.
בתי נסעה עם המדריך שהוביל את השיירה וזוגתי אני ושני בניי + הכלב קיבלנו טרקטורון בנפרד.
כבר בתדריך הבנתי שטיול של אחר צהריים נעים זה לא.
המדריך הסביר שניסע במסלול חתחתים ואני גם אז לא בדיוק הבנתי מה זה אומר.בקיצור ב20 דקות הראשונות אני נהגתי וזה עוד איכשהו היה סביר אבל מהרגע שנטשתי את ההגה ובניי נהגו אחרי ,נישמתי חישבה את קצה לאחור.
חווייה כזאת מטלטלת,תרתי משמע,לא עברתי בחיי,תוסיפו את החול והאבק שהקשה על הנשימה,את הקפיצות שלמרות שהייתי קשור עם חגורת בטיחות חשבתי שאוטוטו אני מת ומזל שזה היה "טיול" של שעה אחת,אחרת ,הייתי יורד מהטרקטורון בתוך הסבך והחולות.

כולם נהנו חוץ ממני ואפילו הכלב לא הוציא נביחת מחאה אחת,בעצם כל הנופש הוא לא נבח אף נביחה.
מחר אגב הבן חוזר לגור איתנו ומביא את הכלב וזה אחלה מבחינתנו.

לסיכום אומר שהיה כיף גדול עם הילדים שכבר לא ילדים,הזדמנות להיות ביחד שלא הייתי מוותר עליה. 

הנה תמונות מהחווייה