אז אתמול בבוקר התארגנו,הלכתי בבוקר למכולת קניתי לחמניות,עשיתי חביתות,חתכתי סלט,
מילאתי 2 בקבוקים במים קרים,לקחתי בגד ים(NTS צריך לקנות כבר חדש) ויצאנו מהבית
בהתחלה חשבנו לנסוע לים המלח,למצוא חוף,לעשות פיקניק ולסובב את ים המלח עד שפך זהר,לעלות דרך ערד,להסתובב בה קצת ולחזור
אחכ חשבתי שזה סיבוב ארוך ומייגע ואין צורך לעשות אותו
אז נסענו צפונה,הוויז חישב שלנהריה הכי טוב ויותר קצר להגיע דרך כביש 6 צפון ואנחנו ממושמעים שכמותנו עלינו עליו ונסענו.
,הוא הביא אותנו לכביש 22 המופלא שמסתבר שמקיף את הקריות וזכרתי כמה קשה לעבור את הקריות עם כל הרמזורים האלה ובעזרתו מצאנו את עצמנו חולפים במהירות על פני עכו ונהריה ותיכף הגענו לבצת.
כאמור לא הייתי שם מעולם,מצאנו את הכביש הפנימי שמוביל לחוף מסודר ,עם מציל אפילו
והחנינו את האוטו,מרחוק ראינו את ראש הנקרה ,משמאל במרחק את הכרמל,בקיצור נוף שעושה לי טוב
לא היו הרבה אנשים,התגברתי על הסלידה שלי מחול ים ובפעם ראשונה הקיץ הזה נכנסתי למים.
החוף נקי,המים צלולים והשמש עדיין לא הכתה חזק והיה כיף,אני מודה
בני הצעיר (15) שנסע איתנו והיווה תוספת חשובה ומרעננת לכח המשימה בכלל לא רצה לצאת מהמים
ואני החרתי החזקתי אחריו וטבלנו ביחד בכיף.
זוגתי היא היחידה שלא הביאה בגד ים (האמת שהיא צריכה גם לקנות אחד חדש כי בישן היא לא עשתה שימוש הרבה זמן) התפרקדה לה על המגבת הגדולה שהבאנו (למזלנו),צילמה אותנו ונהנתה מהנוף
כשהתחיל ממש להתחמם אספנו את כוחותינו ונסענו על אותו כביש פנימי לכיון ראש הנקרה,ראינו דייגים שדגו בתוך המים,היה ים יפיפה אבל מהדרך הזאת לא נתנו להגיע עד לראש הנקרה.
לא יודע אם סיפרתי אבל אבא שלי היה בקבוצה שהקימה את הקיבוץ ועברה בי מחשבה להכנס לשם ,ככה כדי לראות אותו (את הקיבוץ) וזהו
אני לא מניח שנשארו שם אנשים שהכירו אותו ומלכתחילה לא הייתה לי כוונה להתחיל לחקור אם נשארו כאלה ולכן לא נכנסנו בסופו של דבר , ניסינו להגיע לתצפית שם,אבל היה מפוצץ מאנשים ולא התחשק לי להדחק שם בין כולם אז סובבנו את האוטו ונסענו
אני רוצה להדגיש שהטיול לא התכוון להיות טיול רגלי בשום מקרה,לא טיפוס על הרים ולא הליכה "בנופים משגעים" כאלה ואחרים,התרכזנו בנופים ובריחות דרך חלון המכונית והיו כאלה לא מעט
ירדנו מראש הנקרה והחלטנו שניסע לנו עד צומת סאסא (טעות,זה רחוק) ומשם נרד ימינה לכיון רמה ,חורפיש אולי כפר יסיף כדי למצוא מקום לאכול
לא יודע למה ,אבל כנראה כי הרעב התגבר עצרנו ליד מסעדה ברחוב הראשי של חורפיש,היה לנו זכרון נחמד ממסעדה בחורפיש בה אכלנו לפני כמה שנים שהיינו בצימר באזור,אבל לא זכרנו באיזו מסעדה זה היה וממילא גרסנו בטעות שאנחנו סמוכים ובטוחים שכל מסעדה ערבית או דרוזית תיהיה טובה
לא רוצה לכתוב את שמה של המסעדה,גם כי לא רוצה להכפיש את שמם של האנשים החביבים ששרתו אותנו וגם כי המנות האחרות היו בסדר,בעיקר הפרגיות שכמותן,נימוחות ,רכות וטובות ,מזמן לא אכלתי
אבל גולת הכותרת בעיני,החומוס,אוי החומוס היה רע ונורא
לא היו הרבה אנשים במסעדה ואולי זה היה צריך לגרום לי לחשוד אבל הייתי רעב.
חיש קל הגיעו המנות הראשונות
ומשמאל בתמונה אתם רואים צלחת חומוס תמימה למראה,אבל הטעם,אוי הטעם,תעשייתי במובן הרע של המילה,באמת,הרבה זמן לא אכלתי חומוס כל כך רע ותהיתי אם פגעתי באלוהי החומוס לאחרונה? האם חטאתי בהוצאת דיבה רעה על חומוסאי כזה או אחר ואחרי שפישפשתי בזכרוני ומצאתי את עצמי תם וזכאי,הבנתי שכנראה נפלתי למקום שפשוט אינו יודע לרקוח את המרקחת והוא קונה אותה ומגיש אותה as is
התנחמנו בשיפודים ובתקרובת שהוגשה עם החשבון (מצחיק ולא יקר ) קפה שחור מצויין ובקלאוות אלוהיות ויצאנו לדרכנו
האמת שבשלב הזה שבטננו מלאה היינו קצת עייפים אבל עוד משימה אחת רציתי למלא אם אני כבר בצפון וזה לנסוע לבית בו גרנו בחיפה כשהיינו ילדים קטנים.
האמת שפעם לפני הרבה שנים ביקרנו במקום,אבל ברוח התקופה הנוכחית בה אנחנו מפשפשים בעברנו הסוער,הרי שהתאים לחזור לבנין של ילדותינו
וודאי אם יש וויז..
אז שמנו פעמנו לכיון חיפה,באמת בחיפה לא הייתי הרבה שנים ואלמלא הוייז הטוב,ספק אם הייתי יודע להגיע לבית שגרתי בו
הנה כמה תמונות מחיפה העיר
שוב כביש 22 מצפון שמכניס את הנוסע ישירות לתוך העיר התחתית,מדלג על הקריות,מדלג על הצ'ק פוסט האיום והנורא ופשוט כיף לנסוע בו
מי שמזהה ,זו down town חיפה
ואז התחלנו לעלות בעליות מואדי ניסנאס ,לדעתי לכיוון הדר והכרמל והודיתי לאל שאני נוהג עכשיו ולא בשנות ה60 שהיית צריך לעצור בשיא העליה ולתת כשהרמזור מתחלף ,זינוק בעליה ולהתפלל שהאוטו לא ידרדר לו אחורה בעליות הנוראיות האלה
וכשהגנו לשדרות הציונות כבר זכרתי את הדרך,לא זכרתי שאין כניסה לרח פועה ,אבל חיש קל עלינו עוד כמאה מטר צפונה ונכנסנו מהרחוב הבא(רח שיפרה למדקדקים),ירדנו בו ונכנסנו לרח' פועה מאחור
התרגשות קלה הציפה אותי, שכבתה מהר מאוד שעמדתי מול הבנין הזקן כל כך,האפור והמתקלף של רח פועה 2
נדחקתי בין שתי מכוניות לצלם את השלט הדוהה,פועה 2,נכנסתי את המבואה בבנין,הסתכלתי בתיבות הדאר המתפרקות וכמובן לא הכרתי אף שם,גם לא זכרתי באיזו כניסה גרנו ולא באיזו קומה,רק זכרתי שמחלון המטבח שלנו ראו את הים
גם לא ניסיתי לעלות לשאול שכנים,גם כי זה יום שישי אחר הצהריים ולא רציתי להטריד בזוטות אף אחד וגם לפי השמות רוב הדיירים הם ערבים,ודאי אנשים צעירים ומה להם ומי שגר שם לפני כ55 שנה
אז נסענו והגענו בשלום הבייתה
ויש לי מסקנות מהטיול
ראשית,צריך לעשות כאלה יותר
שנית אם נוסעים לצפון,צריך לעשות מה שאבו אלמוג אומר,בעיקר בקשר לחומוס,לא להתחכם,האיש גר בסביבה ומכיר
שלישית,אולי הים אכזר אבל החול לא כזה נורא ולא צריך למנוע מאיתנו ללכת לחופים נחמדים ונעימים כמו שהיינו
וההערה אחרונה,לו אני אבא לבת בגיל העשרה,אני מדבר 13-16,לא הייתי מסכים שתלך עם בגד הים עם הגזרה החדשה הזאת,זה חשוף מידי ראבק
ואני לא רוצה לחשוב מה ילדה בת 14 צריכה לעשות כדי ללבוש את בגד הים הזה וסליחה שאני אומר את זה ככה,אני שמח שבתי בת ה 20 (בעוד 5 ימים)
לא הייתה הולכת ככה,גם אם הייתה יכולה מבחינת גזרה,זה מטורף מידי ומוגזם מידי נקודה.
בלי קשר:
אבקש שתחזיקו אצבעות שקבוצת הנוער של הפועל קטמון תנצח את הזדים מהנוער של הפועל ירושלים,אוהדי הפועל ירושלים מתגוללים בדף הפייסבוק שלהם על קבוצתנו האהובה ואוהדיה בצורה מאוד קשה ואלימה ואין שום אפשרות ליצור דיאלוג איתם ,הכי גרוע שהם קוראים לקבוצתנו האהובה בית"ר קטמון
על זה לא נסלח להם והכי טוב אם ננצח היום בדרבי הנוער
זהו,הסתיימו החגים וממחר יוצאים לישימון של עבודה וענינים שברומו של עולם שאת כולם דחינו לאחרי החגים
אה ותקראו את דנה ספקטור בעמוד האחרון של מוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות,היא כל כך צודקת הפעם
אני סיימתי,תיהיו טובים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
