מצרפי המקרים/יואב בלום

הוצאת כתר

לעיתים, מרמז לנו הכתוב על הכריכה האחורית על רעיון מבריק ומקורי המסתתר בתוך הספר. אך האם יצליח הסופר למתוח את הרעיון על גבי 250 עמודים בלי לאכזב?

במקרה של יואב בלום, שזהו לו ספרו הראשון, התשובה היא כן, עם מחיאת כף קולנית.

יואב המציא הברקה, והולך איתה עד הסוף, בלי להיכשל בלשונו ובלי להרפות מאיתנו.

אם אפשר היה להעמיד את כל אנשי העולם על סקלה ענקית,אומר אחד מגיבורי הספר, נמצא בקצה האחד את אלה המאמינים כי הכל מקרי, ובקצה השני את אלה הטוענים כי אין צירופי מקרים. השאר, נעים מכאן לכאן, וזוהי תנועת החיים.

סיפורנו הוא סיפורם של מצרפי המקרים.יש כאלה. הם אינם בני אדם, למרות שלצורך תפקידם הם לובשים צורה זו וכך הם מסתובבים בינינו ודואגים לכל שידוך, לכל מימוש עצמי,והבכירים שבהם-לאירועים משני סביבה והיסטוריה.

גיא אחראי לשידוכים,וכדי להבטיח פגישה בין גבר ואישה הוא יגרום לפיצוץ צינור מים, שיגרום לסטייה של אוטובוס מנתיבו הרגיל, ולא לעצור בתחנה בה מחכה לו מלצרית בוכייה שזה עתה פוטרה מעבודתה. לכן היא  תתפוס טרמפ עם הלקוח עליו גרם לה גיא לשפוך מים בבית הקפה.

אמילי, לעומתו, מנסה כבר חודשים מספר לגרום לפקיד שבאחריותה להבין שייעודו הוא להיות משורר, והיא תעשה זאת גם אם תיאלץ לגרום לפיטוריו ממקום עבודתו ולתת לייאושו להוות את הדחף לכתיבת השיר הראשון.

גיא לא היה מצרף מקרים מאז ומעולם. במשך שנים רבות שימש כ"חבר דמיוני", לובש ופושט צורות כיד הדמיון הטובה על הילדים אותם שרת.

אמילי היתה...לעת עתה זה סוד.

וכך זורם הכל למישרין עד שנכנס רוצח שכיר לתמונה, וגיא מתבקש לגרום לצירוף מקרים אליו הוא מתנגד מוסרית.

אז אמרתי כבר "מבריק"?

נשאב ביומיים. יואב, תזדרז עם השני בבקשה.

מאת אירית ישראלי