הנסים של אדגר מינט/ בריידי אודול

מאנגלית: קטיה בנוביץ' 

הוצאת זמורה ביתן.

בראיון עם הסופר בריידי אודול, הוא נקב בשמו של הסופר מרק טוויין כסופר שהשפיע עליו ביותר ותאר אותו כ"סופר שמעולם לא היה מצחיק ממנו ועם זאת הוא היה בעל השקפה קודרת ביותר על הקיום האנושי".

כשקוראים את הספר "הנסים של אדגר מינט", מרגישים את ההשפעה הזאת בכל משפט.

מרק טוויין מהול בצ'ארלס דיקנס.

נער תמים אשר סיפור חייו המפתיע מוביל אותו לפגוש בצדדים העלובים והאפלים של האנושות,המתוארים, עם זאת, בהומור ואהבת אנוש.

"אילו יכולתי לספר לכם רק דבר אחד על חיי, זה היה הדבר: כשהייתי בן שבע, הדוור דרס לי את הראש. כמקובל באירועים מכוננים, שום דבר אחר לא מתקרב לזה."

כך נפתח הספר.

אדגר,בו אנו מתאהבים מן המשפט הראשון, הוא בן תערובת,אפאצ'י-לבן, החי בשמורת אינדיאנים עם אימו השיכורה תמידית וסבתו המאיימת.

את חייו שלפני התאונה הוא אינו זוכר. באורח פלא, חייו ניצלים, ומכאן אנו מלווים אותו במסע המחולק בספר לארבעה חלקים.

בבית החולים, הוא לומד לחיות מחדש.ארט, שכנו לחדר, הופך דמות משמעותית בחייו, כמו גם ברי, הרופא שהציל אותו ולאחר מכן, גם כאשר חייו שלו מתדרדרים אל שפל המדרגה, הוא ממשיך להיות אובססיבי כלפי אדגר וחי את חייו כשהוא חולם איך ייראו כאשר ייאמץ אותו.

הפנימיה לילדי אינדיאנים בני שבטים שונים, היא החלק הדיקנסי של הסיפור.

בריונות, התעללויות, הישרדות בצל עבריינות,ניצחון רוח ההגינות והחברות.קיום של מאבק אין סופי ברוע והזנחה, שנות קיום בהן לומד אדגר על הצד האפל של החיים.

החלק השלישי מספר את סיפור חייו במשפחת אומנה מורמונית. חיי אגדה,חיים אותם כל אחד מאיתנו לוקח כמובן מאליו. חיים בהם נוצר מפגש מרתק בין אדגר לבין האלוהות, ובהם הוא מסיק את מסקנותיו:

"אלוהים ואני לא הגענו להבנה של ממש... אפשר לומר שאני ואלוהים נמצאים במעין קיפאון. אני לא סלחתי לו ואין לי סיבה לצפות שהוא ינהג כך כלפי. כל אחד מאתנו אחראי לתועבות שלו, וכך צריך להיות, כפי שלמדתי להאמין".

והחלק האחרון, מסעו של אדגר, או ה"יעוד", כפי שהוא רואה אותו,למצוא את הדוור שדרס אותו ולתקן את חייו בכך שיגלה לו כי הוא חי.

אדגר הוא דמות קסומה, סוחפת,רגישה, אנושית בצורה בלתי רגילה, והפרידה ממנו בסוף הספר היא אירוע לא קל....

מאת אירית ישראלי