הסיפור השלושה-עשר/ דיאן סטרפילד
מאנגלית (בתרגום משובח) עפרה אביגד

וידה וינטר היא סופרת מסתורית. היא מפרסמת ספר אחר ספר, וכולם זוכים להצלחה אדירה. עם הוצאת כל אחד מספריה היא מרואיינת לעיתונות, ובכל פעם היא מספרת סיפור ביוגרפי אחר בתכלית, ובכך הופכת את הסיפור שלה לנראטיב נוסף שמתנהל לצד הספרים שהיא מפרסמת. כשהיא כבר מבוגרת ומפורסמת, היא פונה לביבליופילית עכברית בשם מרגרט לי, ומבקשת מהאחרונה שתכתוב את הביוגרפיה שלה, כלומר תשלים את הנראטיב המשני, שככל שהוא נפרש מתברר – וכך גם מעידה עליו וינטר עצמה, במפגש הראשון של השתיים – שהוא למעשה החומר ממנו הוזנו כל סיפוריה האחרים.
עלילת חייה של וינטר, ואגב כך גם של לי, נפרשת בפני הקורא באופן שובה לב, המאפשר לו להתעניין ולהתקשר עם דמויות הגם שיש בהן כל מה שצריך כדי לשלול הזדהות: הן מתנהגות בחוסר שפיות, אינן מדברות, אינן מובנות, עולם הרגש שלהן אינו נחשף. הסיפור מורכב מנושאים ריאליסטיים וסוריאליסטיים כאחד, אשר יוצרים עולם של רבדים בסיפור, הגם שהם פשטניים משהו. בסופו של הסיפור מקפידה המחברת לפתור כל פרט מהמסתורין שליווה את העלילה ולקשור את כל הקצוות באופן מושלם מכדי להיות אמיתי, אך מבלי להעניק תקווה אמיתית לגיבוריה. למרות הסוף הזה – שמרוב שהוא טוב לכאורה הוא אינו מוצלח – הספר מעניק חווית קריאה מענגת. הוא כתוב בשפה טובה ונהנה מתרגום מצוין, מציג דמויות מוכרות-מעניינות (בפרט לביבליופילים ולחובבי ספרות אנגלית מסורתית), בורא עולם שלם בשפה עשירה ומאפשר לקורא מרחב לדמיון ולסקרנות. למרות הניסיונות להיתלות בברונטה והנרי ג'יימס, זו אינה ספרות גדולה. היא עמוסה מאוד, מפורטת מדי, וקצת חסרת מהימנות. אולם, כספרות קלילה – זהו אחד מהספרים הכייפיים שקראתי בזמן האחרון.
מאת שרון