"רומן עם מספרים" / טוני ג'ורדן. מאנגלית: קטיה בנוביץ', כנרת זמורה ביתן

מה הייתם אומרים על אישה שסופרת כל דבר בחייה, החל משמה וכלה במספר הצעדים למסעדה? לתופעה כזאת יש שם בספרות הפסיכיאטרית אבל הגיבורה של הספר אינה עוד מקרה פסיכיאטרי למרות שהיא עונה על הרבה מהקריטריונים. היא נהנית מהספירה, מהסדר ומהקביעות. במידה מסוימת יש בחייה מן הבחירה.
ואז היא פוגשת את שיימוס שמקבל אותה עקרונית כמו שהיא אבל חושב שחייה ישתפרו משמעותית אם היא תטפל בבעיה אך במקרה שלה דווקא הטיפול במה שהעולם והחברה רואים כבעיה מפריע לזוגיות. כיוון שהיא תופעה ייחודית היא הולכת לקבוצה טיפולית של כפייתיים אחרים שסובלים דווקא מניקיון כפייתי והסיטואציות האבסורדיות שמתוארות שם מפילות מצחוק.
אני במידה מסוימת ההפך הגמור ממנה. מספרים ומדידות ודיוק לפעמים מלחיצים אותי, אני דווקא אוהבת עולם מבולגן ומפתיע, ובכל זאת מצאתי את עצמי מתחברת לדמות. אולי בזכות ההומור העצמי המשובח והחן הבלתי נדלה, אולי בזכות החיבה לבית קפה ספציפי בו אני מזמינה את אותה הזמנה. כנראה שהצורך לקביעות מסוימת בחיים הוא צורך מאד אנושי.
הספר מעלה שאלות כמו: כמה אתה מוכן לוותר על חלקים ממך כדי להתאים לציפיות החברה ולזוגיות שלך. האם הוויתור הזה הוא בכלל נכון? הוא מציע הסתכלות אלטרנטיבית על מה שהחברה והתרבות שלנו רואים כמחלת נפש. הספר גם מציג דוגמאות בהן אובססיה הופכת לגאונות, מה שבא לידי ביטוי בממציא ניקולא טסלה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%94_%D7%98%D7%A1%D7%9C%D7%94 שגרייס מעריצה אותו.
ממליצה בחום על הספר.
ג'וליאנה