המדריך למצית בתי כותבים בניו אינגלנד מאת ברוק קלארק
בהוצאת מחברות לספרות, 301 עמודים.

נו, עם שם כזה, מה עוד אפשר לבקש. כבר מסקרן, לא? והעטיפה? שרופה. חלק מן הצד התחתון של הכריכה הקדמית חסר, כמו שרוף, והשוליים מפוחמים.

אז מקוריות כבר יש. והומור, גם.

מה שאין זה יותר מדי דיבורים על ספרים, סופרים וספרות.  את זה אני מציינת למקרה שאתם, כמוני, רואים משהו משמות התואר הללו בכותרת וכבר רצים לקרוא את הספר. אז בנושא הזה, להנמיך ציפיות.

אבל לא בשאר הדברים, מפני שזהו בהחלט ספר מיוחד.

יעברו כמה וכמה עמודים עד שתחליטו האם אתם מתייחסים אליו ברצינות, בהומור, האם הגיבור, או נכון יותר לומר, ה"אנטי גיבור", הוא אוטיסט, תמים או סתם הזוי.אבל אי אפשר שלא לגלות כלפיו אמפתיה ולתת לו לכבוש את לבכם. במיוחד בסוף.

ועכשיו- לסיפור.

סם, בן למורה לספרות ולעורך ספרים, מבקר כנער בביתה של הסופרת והמשוררת אמילי דיקנסון, הנמצא במחוז מגוריו. תוך כדי ביקור, הנערך מעבר לשעות הפתיחה של המוזיאון, נשמטת מידו סיגריה והמקום נשרף, על זוג עובדים שבילה שם ליל אהבהבים.

וכך מוצא עצמו הנער מבלה עשר שנים בכלא, ורדוף כל חייו במבטי שנאה וכתובות נאצה.

אך מלבד אלה, מגיעים לביתו מכתבים, אותם שומר אביו באדיקות, מאנשים המבקשים ממנו לשרוף בשבילם בתים של סופרים נוספים, כל אחד לפי גחמתו וסיבותיו השונות וביניהן הסיבה שהסופר משעמם או שהבית מהווה מטרד לשכונה...

סם מנסה להמשיך בחייו אך מוצא עצמו נגרר אל סיפור נעוריו כאשר בנם של הזוג שנספה בליל השריפה מגיע לבקש התנצלות, ומתחיל לנקום את נקמתו.

בתי סופרים מתחילים להישרף, וסם הוא החשוד המיידי.

כדי להגן על עצמו הוא לוקח על עצמו את תפקיד הבלש ומנסה לגלות מי הוא המנסה להפליל אותו, וגם, מה בדיוק מתרחש מתחת אפו בבית הוריו, אליו חזר לגור.

הספר כתוב בהומור רב, חלקו הזוי, מתוך דמותו ההזויה של הגיבור, ופעמים רבות אנו מתלבטים עד כמה לקחת את הדמות או את הסיפור ברצינות.

והנה כמה דוגמאות לסגנון...במפגשו הראשון של סם עם הבלש הוא מתאר אותו כך: " הוא לקח את ידי ולחץ אותה נמרצות כפיצוי על כך שמעולם לא לחץ אותה בעבר".

" זאת בהחלט הייתה תגובה רגשית מורכבת, ואני לא בטוח שהבנתי אותה בעצמי, וכך ידעתי שהיא מורכבת".

ספר מדליק...אז... תהנו.

מאת אירית ישראלי