"נישואי חובבים" מאת אן טיילר, עברית: ליאור שטרנברג, כתר

את "נישואי חובבים" של אן טיילר נמשכתי לקרוא בזכות עדה, שכתבה על יכולתה של אן טיילר לכתוב היטב ומעניין דמויות של אנשים אפורים, או אפורים כביכול. ואכן, איזה קסם יש בדמותו של מייקל אנטון, בנה ה"מרובע" והשמרן של בעלת מכולת פולנייה בשכונת עוני בבולטימור, שהתאהב בנערה יפה ואימפולסיבית והתגייס לצבא (הימים ימי מלחמת העולם הראשונה) כדי להרשים אותה? איזו תהילה יש בפציעתו, לא בקרב אלא בתאונת אימונים (שהייתה כנראה מסווה לנקמה מצד חייל אחר), ואיזה זוהר בחיי הנישואים של הזוג המתגורר עם אמו של מייקל מעל חנות המכולת, מטופל בתינוקת, באי-הבנות תכופות ובריבים סוערים? במהלך השנים משתפר מצבם הכלכלי של מייקל ופולין, הם עוברים להתגורר בפרוורים ונולדים להם עוד שני ילדים. אבל במקצוע המסובך ששמו חיים משותפים, הם נשארים בגדר חובבים לא מוכשרים, והאומללות שלהם יחד פוצעת גם את ילדיהם. טיילר, בכתיבתה המצוינת והמרתקת למן העמוד הראשון (ויש לציין גם את התרגום המצוין והקולח לעברית, מעשה ידי המשורר ליאור שטרנברג), מגיעה גם אל דור הנכדים של המשפחה הזו, האומללה בדרכה שלה.

מייקל ופולין, ילדיהם ונכדיהם, הם אנשים מסוימים, מובחנים, אבל מעוררים גם מחשבות כלליות. למשל על נטייתם של אנשים לבחור בני זוג עם תכונות מנוגדות או משלימות, ואיך התכונות האלה הן שמושכות אותם זה לזה אבל הן גם שיכולות לתסכל ולמרר את חייהם המשותפים. גם מייקל וגם פולין מהרהרים במהלך הרומן על כך שנראה שזוגות אחרים, משפחות אחרות, מצליחים יותר ואינם מתקשים כמותם. האחרים הם כביכול "מקצוענים" ולא חובבים כמותם. טיילר לא מספקת תשובה לשאלה הזאת, ובכלל אינה מספקת תשובות (וטוב שכך), רק משרטטת דיוקן אמין, מרתק וקולח של שלושה דורות במשפחה אמריקנית אפורה, לא מושלמת, שנכנסת ללב.

מאת לי עברון-ועקנין