אפקט האקס

מעדתי לאחור, תומר תפס אותי שלא אפול וחייך. 'תודה', אמרתי. 'בוא נלך'.

'מעניין איך לא חשבתי על להיות איתו עד עכשיו' פזלתי לעברו כשהלכנו לכיוון הבריכה. 'הוא הרי מכיר אותי ממש טוב. הרבה יותר מכל האלו שבאו לפניו. התאהבויות מהירות ושברונות מהירים עוד יותר. והוא פשוט ישב בצד, וחיכה. חיכה שאני אבין שאולי הוא הנכון בשבילי?' כמעט מעדתי כשנתקלתי באבן בולטת במדרכה. 'את בסדר?' תומר שאל אותי ובלע צחקוק. אני התעלמתי מהנפילה והמשכתי כרגיל 'כן, הכל בסדר' הבלעתי גם אני גיחוך ושנינו חייכנו והשפלנו מבט. בהגיענו לבריכה ליאת והבנות כבר חיכו בחוץ. נשיקה בלחי ו'היי' קטן וכבר היינו בדרכנו לבית שלי. סיבוב קצרצר של המפתח בחור המנעול ומשב רוח קריר מהמזגן הכה בפניי. ימינה. שלוש מדרגות. עד סוף המסדרון, דלת מימין. חדר סגול, לא גדול, מיטה ועליה כרית וסדין ולוח שנה טיפה לא אמין. ממש חמשיר כתבתי פה. בכל אופן, נכנסנו לחדר המואר באור קיץ, אני ליאת ותומר קפצנו על המיטה, מחוקים. שעה שענבל ישבה על הכיסא המשרדי של המחשב וליאור עומדת לידה. 'אוי אני מותשת' זרקתי לחלל האוויר כאשר אני מותחת את הידיים מאחורי ראשי, משלבת רגליי ועוצמת את שתי העיניים, 'אין- המזגן הזה פשוט תענוג!'. תומר צחק. הוא תמיד צוחק. זו מן תופעת לוואי של המילים שלי- הצחוק של תומר. זרקתי עליו כרית והוא, במקום להחזיר, מיקם אותה בנוחות מתחת לראשו ומרח חיוך מאוזן לאוזן. מה יש לו להיות כל כך מאושר?! שיר של ביונסה הסיח את דעתי, הבנות כבר על youtube?! אה.. על ה'שין'. טוב נו. קפיצה קצרה מהמיטה למסך הקטן, הצצה לכמה תמונות וחזרה. לא אטרקציה. נשכבתי על המיטה כשאני מניחה את הראש על הברכיים של תומר, הרמתי את המבט ושלחתי לו חיוך ידידותי. הוא החזיר לי חיוך אפילו יותר ידידותי. קוסם. חזרתי להביט במסך הקטן ה'לא כל כך קטן', בכל זאת- 27", תנו כבוד. תומר רכן לעברו ונתן לי נשיקה בלחי, השפתיים שלו ליטפו לי את הלחי בעדינות והתמסרתי לכל שניה. עברה שניה. הוא התרומם והסתובבתי אליו לקבל פירוש לנשיקה הפתאומית הזאת, והאם יש סיבה. הוא, כרגיל, רק חייך וחזר לצפות בקליפים ובתמונות שרצו על המסך. לא עברה דקה והרגשתי עוד נשיקה, הפעם באזור קצת יותר קדמי מהלחי, שוב הסתובבתי כדי לחייך ובמקום חיוך חוזר תוגמלתי בנשיקה על השפתיים. נשיקה רכה, עדינה, ארוכה וקצרה גם יחד. הוא קם שנית, לראות שאף אחת מהבנות לא שמה לב. צחקתי על הסיטואציה בראש, הידיד הכי טוב שלי מגניב לי נשיקות מאחורי הגב של חברות שלי. מגניב לא? לא. לא משהו. בכלל, מה אני עושה? אני רוצה להיות עם תומר? או שאני רוצה לשמור אותו בתוך המסגרת המוקפדת יתר על המידה של 'ידיד הנפש'? מחשבותי נקטעו כשתומר החליט ללכת על צעד שלישי בסדרה. הוא סובב אותי מהסנטר והעניק לי צרפות מפתיע שהעביר בי צמרמורת מקצה העורף ועד הבוהן. 'אמא'לה איך הוא מנשק!' הוסרה כל דילמה ממוחי. מעניין עם יהיה צעד רביעי כדי להכריע את העניין? בכל אופן, הבטתי בעיניים שלו ,הן ברקו בחוריהן בצבע חום כהה, והחיוך שלו התמתן. 'פני מלאך' חשבתי לעצמי, ואז שמתי לב שהבנות ראו אותנו. הן צחקקו בניהן ואז בקול רם יותר, ואני ותומר הצטרפנו למה שנהיה צחוק אחד גדול. דפיקה קצרה בדלת- 'כן?' אני שואלת, אחותי הקטנה נכנסת לנג'ס. 'לא עכשיו משי! תחכי שאבא יחזור!', אני מנפנפת אותה בתירוץ לא מתאמץ וחוזרת לענייני. נו- תומר.