זוכרים את תומר? ברור זוכרים. פגשתי אותו במקרה במסיבת סוף השנה שעברה (יוני 2009) יחד עם חבר שלו, שניר- בחור גבוה, שחום, שיער קצוץ ועיני שקד גדולות. רקדנו קצת, והוא היה ממש חמוד. משום מה, כשהוא חיבק אותי סביב המותניים מאחור, והרגשתי שאולי הוא חושב לזרום לנשיקה בהמשך הערב- אמרתי לו שאנחנו יכולים לרקוד, אבל שום דבר לא יקרה.
הוא חייך בנימוס, "לקח צעד אחורה" ולצערי- עבר לרקוד עם שני. ארבע בבוקר והיא רוקדת עם הבן הרביעי שניסה להעניק לה קצת תשומת לב. נצמדת אליו, מענטזת, לחישה באוזן. נשיקה. צביטה בצד שמאל של החזה שלי ותחושת פספוס ענקית. הפעם היא הלכה רחוק מידי.
חמש ורבע בבוקר, אני שני ומור צועדות אל עבר האוטובוס החונה מחוץ למועדון, עליתי ראשונה ותפסתי מושב של שניים. הנעליים מהר מאוד מצאו עצמן על הרצפה, הבהונות נשמו אוויר צח ותחושת הכאב מהעקבים טושטשה. שני התיישבה מולי בצד השני של האוטובוס, שילבה רגל על רגל בחיוך מרוצה ועיניים בורקות. מור התיישבה לפני, זורקת לי מבט מזדהה מהחריץ שבין הכיסאות, רק היא מבינה מה עובר עליי- כמה שאהיה קרובה לשני.
לחיוך ששני הפנתה אליי השבתי במבט מאשים ולא מוסווה. "לא הגזמת הפעם?" סיננתי, החיוך נמחק מפניה בבת אחת. "מה זאת אומרת?" היא שאלה, מיתממת. "דווקא עם שניר היית צריכה לרקוד? דווקא איתו היית צריכה להתנשק? הרי הוא היה איתי קודם. לא יכלת לבחור באחד מהאלף האחרים?" אמרתי, הרגשתי את הטון שלי עולה טיפה והשתלטתי על עצמי בכוח. "נטע סליחה! לא ידעתי שזה הפריע לך כ"כ! וחוץ מזה, לא היה כלום!" היא נכנסה למגננה וגם הטון שלה החל להמריא לגבהים אחרים. "כן.. ראיתי איך לא היה כלום" לחשתי לעצמי בציניות והצמדתי את העורף אל החלון הקר. מור נאלצה להסכים איתי "שני, את לא צריכה לכעוס- רק להבין שלא היית בסדר" , היא פשוט נשמה! לא מייצרים עוד חברות כאלו. האוטובוס התניע ויצאנו לדרך, כשהשמש מציצה מההרים שמעבר לכביש הראשי. ירדתי בתחנה הגדולה, שני הלכה לביתה ואני ומור התקדמנו לכיוון השכונה שלנו. "אני יודעת שאני נשמעת קטנונית והכל, אבל אני כועסת עליה" אמרתי למור וכבשתי את מבטי ברצפה, היא חייכה אליי והשיבה "אני יודעת. אני מבינה אותך, ולמרות שבתכלס לא היה יוצא מזה כלום - יש משהו במה שאמרת".
נפרדנו בפניה והמשכתי לבד הביתה. סיבוב מפתח, טיפוף העקבים העדין על המרצפות הלבנות, אור צהוב בהיר במסדרון ובסופו המקדש הפרטי שלי: הקירות הכתומים, רהיטי העץ הכהה והמיטה המוצעת בירוק. חלצתי את הנעליים, מרגילה את עצמי ללכת על שטוח, וניגשתי למקלחת. הסרת האיפור ארכה בדיוק כדקה ובסופה פשטתי את הג'ינס הצמוד והחלפתי אותו בבוקסר ירוק. לילה טוב.
כשהתעוררתי הכעס על שני נשכח ובאוויר עמד הריח המתוק של חופש גדול. את שני הלילות הבאים העברתי אצל שני חמושה בקערת פופקורן, מחשב נייד, טלפון ומאוורר. בצד השני של הקו היו תומר ושניר לסירוגין והמכשיר היה עובר ביני לבין שני ודנה עד השעות הקטנות של הלילה. "אנחנו באים מחר ללהבים" אמר לי שניר כשהיה תורי להחזיק את הטלפון, "וואי מגניב! מתי?" לא הסתרתי את התלהבותי, הייתי כמהה לראות אותו שוב. לאחר שתיאמנו שעה ומקום, השיחה נותקה והלכנו לישון.
הטלפון שלי צלצל ללא הפסקה ובכח גררתי את עצמי מהמיטה כדי לענות, אמא שלי הייתה בצד השני. "הלו?" עניתי מנומנמת ומיד שמעתי את הטון התוקפני של אימי "איפה את?! תחזרי מהר! אני צריכה שתשמרי על אח שלך! את מוכנה? עוד שתי דקות תצאי לכביש הראשי. ביי" 'טוב שנתת לי לדבר' חשבתי לעצמי משועשעת, החלפתי בזריזות את הפיג'מה האדומה לג'ינס הקצר שהונח על השידה ערב קודם, רכנתי לעבר שני בברכת בוקר טוב ויצאתי מהבית שלה לעבר הכביש, שם עמדה המכונית הלבנה כשאמא שלי יושבת בתוכה בפרצוף זועף. אני יודעת איך להתייחס אליה כשהיא במצב רוח כזה ולי יש תוכניות: ליזום יותר ולנקות את הבית. "היי אמא, לאן את נוסעת? צריכה עזרה? אין בעיה, אני אעשה כביסה ואנקה את המטבח. אח"כ אני יוצאת אוקיי? אוקיי". תמיד עובד 
כששמעתי ששניר וחבר שלו כבר אצל שני, זירזתי את עצמי אף יותר והרמתי אליהם טלפון שיבואו אליי. חצי שעה אח"כ הם כבר עמדו בכניסה לבית, לבושים בגדי ים ומוכנים לקפוץ למים. שני ישבה על הגדה של הבריכה ואני ושניר היינו קרובים קצת יותר מהצפוי. אחרי שיצאנו, התייבשנו, אכלנו קצת בייגלה והחלפנו לבגדים רגילים, התיישבנו אצלי בחדר למשחק אמת או חובה.
הבקבוק מסתובב ונעצר מכוון אליי. "אמת או חובה?" נשאלתי, וכיאה לאומץ הלב שלי- עניתי חובה. שניר חייך בשובבות, "חובה עלייך לצרפת את המראה". חושך בעיניים. "מה?!" "מה ששמעת" הוא חזר והוסיף קריצה. תאמינו לי, זה לא מצחיק כמו שזה נשמע. זה מפדח ברמות מטורפות. "ואוו.. אממ.. אוקי.. אתה לא רציני" התחלתי לצחוק ולגמגם כאחת. "רציני לגמרי" הוא החזיר לי מבט חודר שכאילו היפנט אותי ללכת ואשכרה לנשק את המראה שלי. סקסי? תנסו אתם לנשק מראה. 
אחרי המשחק יצאנו לסיבוב בעיר, שני ודנה הלכו לבית של שני להביא משהו ואני ישבתי עם שניר וחבר שלו בתחנת האוטובוס. "תגיד, יש לך משהו לשני?" שאלתי אותו. "תראי, אני לא רוצה לפגוע בה. אבל לא ממש..". חבר שלו הלך לדבר בטלפון ואנחנו ישבנו קרוב. כשהוא חזר קמתי והלכתי כמה צעדים לעבר תמרור קרוב, הסתובבתי והשענתי רגל אחת עליו, וגם את גבי. הוא ניגש אחרי ועמד במרחק 20 ס"מ ממני, העיניים שלי היו בגובה הסנטר שלו. הרחתי את הריח שלו- ערבוב של דאורדורנט ובריכה. התחלנו לדבר. על שני, על המסיבה, על איך בתכלס לא יכל לצאת מזה קשר. ואז האוטובוס שלו הגיע. הוא פנה ללכת ואני קפצתי "ככה אתה הולך? אין חיבוק? אין נשיקה?" הוא חייך והתקרב אליי, ונישק אותי על השפתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
love*girl