Desire

חזרתי.

שוב כמעט אחרי שנה, אבל חזרתי..

כ"כ משונה לחזור לכאן

אני אפילו לא יודעת איך הגעתי למצב שאני פה מול המחשב כותבת את זה

אני אמורה ללמוד לפסיכומטרי, אין לי זמן לדברים האלה.

אה, כן.. משוחררת כבר כמעט שנה ולומדת בלי סוף

מקווה שיגיע יולי בצעדי ענק וככה אוכל להתחיל לחשוב על טיסה או משהו שנכללת בו המילה 'כיף'

מוזר לחזור לפה אחרי שנה בעיקר כי הרבה דברים השתנו

שזה דיי הגיוני, לא?

אני כמעט בטוחה שכבר אף אחד לא עובר כאן ואני כותבת לעצמי כרגע

שדווקא מזה אני כן מרוצה

זה נחמד שזה מקום פרטי שכזה..

המקום הזה מזכיר לי בנאדם ספציפי מאוד

שכל פעם שאני חושבת על בלוגים הוא ישר עולה לי לראש

מצטערת שאני "חוטאת" אבל מותר לי לחשוב על מי שאני רוצה ומתי שאני רוצה (ולפעמים גם כשאני לא באמת רוצה)

למען האמת זו מישהי

אני מרגישה בחיסרון, אל דאגה, אני בטוחה שתשמחי לדעת את זה

אבל יותר מהכל כואב שאת לא מבינה מה עובר עליי וכנראה גם אף פעם לא תביני

חבל

חבל על הרבה מאוד דברים שנזרקו לפח ככה ברגע.

אבל אני לא פה בשביל זה, מצטערת, ברח לי..

האמת שאני לא יודעת למה אני פה

אני בעיקר מבולבלת בשנה האחרונה..

עמוסה בדברים שכמעט אף אחד לא לוקח על עצמו בשנה הראשונה אחרי השחרור

ואני לא תמיד שלמה עם ההחלטות שלי.

אני חושבת שאני מרגישה שיש לי מן שעון סטופר שפתחו לי כבר מזמן ויצאתי למרוץ באיחור..

שזה אבסורד, אני רצה סביב עצמי וההישגים שלי בזמן שהרבה דברים נזרקים לפח בלי שאף אחד שם לב..

יש לי הרבה מה לשפוך

אבל משהו עוצר אותי

אולי זה הספרים שקוראים לי לחזור תכף ומיד

או שזה אולי בעצם מן הרגשה ש..

לא ברור בשביל מה אני פה ולמה הפוסט הזה נוצר בכלל

אני צריכה שקט. מהכל.

מרגישה חנוקה..

האמת שאף פעם לא יכולתי לסיים פוסט בנימה מדכאת..

אז אני בכל זאת אתן פן של שמחה

אחרי שנה שלא הייתי פה, הכל רץ לי בשניה ככה מול העיניים

ושמתי לב, שלמרות כל השדברים הלא משהו שיש לי לומר

עשיתי דיי הרבה ואני מאוד פרודוקטיבית יחסית למישהי שמשוחררת כמעט שנה..

אז כל הכבוד לי (:

וזהו..

הכל מסתדר בסוף, זה בטוח