טוב בעצם, אף פעם לא עזבתי....
אחרי שעזבתי את אנה אכלתי "כמו שצריך", אבל זה לא החזיק הרבה זמן..
והמצב רק "החמיר".
עכשיו אמא שלי נכנסה לתמונה, נראתי לה רזה מידיי.. והיא שלחה אותי לרופאה והתחילה לבכות לי
והיום כולם אומרים לי שאני רזה מידיי!
וכולם שומרים עלי כמו נץ! וזה כל כך מעיק!!
כל הזמן מסתכלים עלי, רואים מה אני אוכלת ואיך... אני מרגישה כמו איזה "פריק שואו"
דווקא העלתי את כמות הקל'.. פעם זה היה 400 ומשו ביום, היום זה 700 ומשו ביום, וירדתי במשקל.. עכשיו אני 46
והרופאה אמרה לי שאם אני ימשיך לאכול ככה אני לא יחיה עוד נרבה שנים בכלל...
ואני צריכה עכשיו ללכת למרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם... =\
דאמ! איך אין לי כוח לזה... אין לי כוח לכלום........
אני משקרת כל הזמן בקשר למה שאני אוכלת
שאלו אותי אם אני באמת רוצה למות.... כדי להרטיע אותי.... אמרתי שלא, אבל.... אני לא בטוחה בתשובה הזאת...
טוב לי עם איך שאני ניראת למרות שיש מה לשפר!
וכולם רוצים שאני יעלה חמש קילו למשקל ה"טוב" שלי..
אני ל-א ר-ו-צ-ה ל-ה-י-ו-ת ש-מ-נ-ה!!!!!!!!!!!!!!
די כבר די כבר דייי.. אני לא יודעת מה לעשות יותר..
מצד אחד המשפחה והחברים שכל הזמן חופרים לי על זה
ומצד שני, אנה, ששואפת לשלמות הזאת שאף אחד לא מבין!!!!!
איך אתם אומרים לי שאני כזאת רזה וזה מפחיד ואז מסתכלים על איזה דוגמנית בעיתון ואומרים שהייתם הורגים בשביל גוף כמו שלה??
צבועים!
נימאס לי כבר
אני כל כך מבולבלת...
בקיצור, אם נישארו פה בנות מהתקופה שאני הייתי פה, התגעגתי יפות שליייי!!
וגם לכאלה שלא מכירות אותי, היי.. =] אתן תכירו.
כינוי:
Nitti
בבלוג זה
בכל הבלוגים
