|
 כינוי:
*AnnaGirl* בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2010
אני מרגישה נורא
אז ככה.. הייתי במיון בבית חולים. עשו לי את כל הבדיקות למיניהן. בסוף היה לי סתם וירוס בבטן אבל גם מצאו בבדיקות דם שלי שיש לי תסמינים של מישהי עם הפרעות אכילה. ואז פתאום הם קלטו שאני בתת משקל... דיייייי! תשבעווו! איך הם עלו על זה? פשוט גאונים.
קיצר הביאו לי פסיכיאטרית שתדבר איתי. דווקא היה נחמד לדבר איתה היא הייתה מאוד חמודה. היא שאלה אותי המון שאלות על המון דברים.
אם יש ללי מחשבות על מוות, איך הריכוז שלי, אם אני מתעצבנת, אם יש לי חבר, אם אני רוצה מישהו, מה עם החברות. על הכל הכל דיברנו.
היא גם שאלה אם אני רוצה לנסות לטפל בדיכאון שלי עם תרופות.. אמרתי לה שלא. זה קצת מפחיד ואחרי הכל אני רק בת 14 [אפילו לא] ואני רוצה לצאת מזה ואני מטפלת בזה אבל האמת היא שאני די בדיכאוןן. אפילו הפסיכיאטרית אמרה.
ההורים שלי גם דיי התנגדו לתרופות אז החלטנו שלא. הפסיכיאטרית אמרה שאני מכניסה את עצמי למין מעגל כזה. אני מפסיקה לאכול, אז אני נכנסת לדיכאון [או שאני בדיכאון ואני מפסיקה לאכול] ואז בגלל הדיכאון אין לי תיאבון וזה מחזק את זה אז אני נכנסת עוד יותר לדיכאון ואז אני נהיית עצבנית ועייפה ומוטרדת ושחשוב מאוד לצאת מזה בזמן.
דיברנו על המון דברים וזה עשה לי דווקא טוב.
והיום כשחזרתי הרגשתי יותר טוב מבחינה נפשית.
אבל כמובן שההורים שלי ובעיקר אבא שלי הצליחו להרוס לי את זה.. נכון שהכל מאהבה ודאגה אבל לא מספיק שגם ככה המצב הנפשי שלי בשפל? הם לא יכולים קצת את מה שהם חושבים עליי? אני יכולה והם גדולים ממני באיזה 100 שנה.
דבר אחד הבנתי היום ממש טוב. אני כל כך כל כך לא רוצה להשמין! כבר עכשיו אני מרגישה שהבטן שלי רפויה והרגליים שמנמנות ואני פשוט רוצה לבכות בלי הפסקה. וגם עכשיו שאני כותבת את זה אני מתחילה לבכות. כל כך רע לי עם זה.
נמאס לי מהחיים האלה! אני כל כך רוצה להפסיק לחיות ככה. כל כך רוצה ולא יכולה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
