איך פגשתי את אבא

ילדים, הפגישה הראשונה עם רון, אהבת הקיץ הוירטואלית שלי, קיבלה תפנית מאוד לא צפויה, אבל אותו יום מסעיר היה רחוק מסיום.

באורח פלא, מצאתי את עצמי מדבר עם רון במסנג'ר, שעות ספורות לאחר ששנינו היינו חבוקים זה בזרועותיו של זה, מתקשים לנתק את השפתיים.

"אז אתה חייב לי דייט..." הוא כתב עם קריצה...

"חשבתי שזה מה שעשינו בבוקר!" התממתי

"אפילו לא יצאנו מהרכב! אני רוצה דייט אמיתי! בוא נלך לסרט הערב!"

לזכותו של רון יאמר שהוא תמיד ידע מה הוא רוצה, ותמיד היה תכליתי. בגנותי יאמר שתמיד בסופו של דבר נשברתי ללחצים שלו.

מובן שהגורל החליט להקשות עלינו, ולכן לא היה לי רכב באותו הערב. מובן גם שרון כלל לא הוטרד מהעניין וקבענו שהוא יסע את כל הדרך מעירו הדרומית, עד לעירי הצפונית, ואז ניסע יחדיו ליס פלאנט (שנמצא באמצע). נשמע הגיוני? גם לי לא... אבל שום דבר לא הגיוני בהתחלות של קשרים.

אז באותו ערב אביכם התגנדר כמו שהוא מעולם לא התגנדר עבור גבר. הוא אפילו שם את האפודה החגיגית (מה זאת אומרת "כמו שצריך"?? זו היתה בדיחה! רטרו? שוב?! תצטרכו להסביר לי את זה אח"כ ילדים...). בשעה 20:30 הופיע לו האביר על הסוס הממונע, ואסף את אביכם לכיוון הקולנוע. אחרי שמצאנו חניה, הבנו שנותר עוד זמן לא מועט עד הסרט... אז שנשב לשתות קפה איפשהו? מה פתאום?! יש לנו עניינים לא גמורים מהבוקר! חיש מהר תפסנו עמדות - אני עליו, הוא עלי, והמשכנו להתמזמז כאילו אין מחר.

בסופו של דבר הגיע זמן הסרט, הלכנו לכיוון הקופות, לא לפני שאביכם פגש מכר ותיק והתפדח עמוקות שמא הוא עשוי להבין שאביכם נמצא בדייט.

(אגב, העניין הזה חזר לא פעם בהמשך, איכשהו תמיד כשאתם באמצע דייט ומגיע מישהו מוכר, אתם חושבים מה הוא עלול לחשוב... למרות שאין סיבה שהוא יחשוב שום דבר מעניין!)

הסרט עצמו היה קצת מזעזע, אבל במהלך הסרט היו כל מיני ניסיונות ליטוף מצידו של רון. בהתחלה התנגדתי נחרצות, בכל זאת, קולנוע, אמצע החושך, אנשים מסתכלים, על הסרט... אבל בהדרגה היה קשה להתנגד והתחלתי לשתף פעולה. לא המזמוז הכי סוער שידעתי בקולנוע, אבל בהחלט היו שם כמה התלטפויות מכובדות.

אז בתום הסרט חזרנו לרכב של רון, עייפים אך מרוצים, וכמובן שהוא היה צריך לעשות את כל המסע אלי הביתה, לפני שהוא חוזר לביתו. קצת לפני שהגענו לרחוב שלי הוא שאל את אותה שאלה קלישאתית, שכל ההומואים שבעים ממנה, אבל בעיני היא היתה תמימה לחלוטין:

לאן לנסוע?

אז הזכרתי לו שלפני לא הרבה שעות הוא אסף אותי מהבית, ושהוא תכף צריך לפנות.

אבל הוא חייך והסביר שלא לזה התכוון... הוא שאל אם אני מכיר בסביבה מקום שנוכל לעצור בו את הרכב כדי להנות עוד טיפה לפני שהולכים לישון.

וואו. שאלה לא צפויה.

התחלתי להריץ בראש כל מיני מקומות, זה כל כך שונה לחשוב על העיר שלך בהקשרים האלה... בדרך כלל אנחנו מחפשים את המקומות שוקקי החיים, ופתאום צריך למצוא מקום שומם, שאפשר להחנות בו את האוטו ולהנות בלי ששוטר יבוא לדפוק על החלון. כמובן שהרחוב שלי או הרחובות הסמוכים יצאו מיד מכלל אפשרות, בכלל - רחובות זה לא רעיון טוב, אנשים בכל זאת עוברים בהם, כולל כלי רכב. התחלתי לחשוב על מקומות ציבוריים, ואיכשהו המקום הראשון שעלה היה התיכון שלי לשעבר. יש בו חניון גדול ושומם, ואם יהיה לנו מזל - לא יהיו אנשים שיפריעו את מנוחתנו.

אז הגענו לחניון, וכצפוי, לא היה שם אף אחד. הדממנו מנוע ונכנסו לשגרת המזמוז הסטנדרטית שלנו, זה היה יותר כיף משאפשר לתאר במילים.

בשלב מסויים, כמו כל זוג ברכב, הבנו שהמושבים הקדמיים פשוט לא נוחים, ושיהיה לנו הרבה יותר קל במושבים האחוריים. אז עברנו אחורה.. ובדרך עפו להם הנעליים... לאט לאט העניינים התחילו להתחמם.

כאן ילדים, כדאי לסתום אוזניים, לעצום עיניים, וכן, גם להרחיק את האף.

בואו נגיד שרון פינק את אביכם באותו הערב בדרך שלא הכרתי בעבר. וכן, בשלב מסויים ממש הייתי צריך טישו, ולצערנו לא נמצא כזה באוטו של רון (ולא, זו לא היתה עונת האלרגיות!). בסוף הסתדרנו כי למזלי היה לי קצת טישו בכיס, אבל זה היה קרוב בהחלט... מצד שני, המחסור בטישו גרם להפרה בוטה של עיקרון ההדדיות, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. לא נורא, יש זמן ומקום לכל דבר.

אחרי שנגמרו כל העניינים, הרגשנו שבהחלט אפשר לסגור את היום. רון הוריד אותי בבית ונסע בחזרה לביתו. ההתרגשות מהצהריים חזרה לפעום בי, והפעם ביתר שאת. כל כך הרבה חוויות חדשות ומטורפות ביום אחד, ומי יודע מה יקרה למחרת? הקשר עם רון היה כמו רכבת הרים, וסוף סוף הרגשתי שאני מתחיל לסגור את כל הפערים שפתחתי ב-21 שנותי. וכמה דייטים אח"כ זה אפילו התחיל להרגיש כמו זוגיות מושלמת...