איך פגשתי את אבא

כתיבה היא דבר הפכפך.

לפעמים זה זורם בקלות ובשצף, וצריך ממש להתאמץ כדי לעצור את זה. במיוחד כשרע.

ולפעמים זה לא זז, ואין פנאי, ועד שאתה מתיישב לכתוב משהו, הכל תקוע כזה ולא מתקדם לשום מקום.

אז נכון, לא עדכנתי כבר חודשים את הסיפור, ואתם בטח כבר לא זוכרים איפה הפסקנו או מי אני בכלל, אבל כנראה שזה ככה בבלוגים. ותמיד בתור קורא אני מתעצבן כשכותב הבלוגים האהוב עלי זונח ומפסיק לעדכן - אבל החיים הם כאלה. דינמיים, משתנים כל הזמן, וגם המקום של הבלוג בחיי.

אז לא נותר לי אלא להתנצל בפני הקוראים הנכבדים, ולקוות יחד איתכם שהכוכבים יסתדרו נכון, ועוד כמה פרקים יצאו להם לאור במהרה בימינו אמן.

גיא