ילדים, תקשורת היא אחד הדברים החשובים ביותר בין בני זוג. היא המפתח להכל. עם תקשורת נכונה אפשר לנצח את כל הריבים, לגשר על מרחקים ופערים, ולהיות שם בשביל הצד השני.
גם בצבא תקשורת היא כלי חשוב וזמין, ולכן אני ולירון הקפדנו לדבר מספר פעמים ביום. נתתי לו את כל הטלפונים במשרד שלי, רק ליתר ביטחון - ירוק, אדום, סלולרי, סמסים... היו לנו שפע של דרכים לתקשר. וכך, בבוקר אחד מספר ימים לאחר הדייט הקודם שלנו - אני מקבל טלפון מלירון באדום. הטלפון האדום הוא הקו המאובטח, ומיועד בדרך כלל לשיחות מסווגות, אבל למה לא לנצל אותו בשביל לשאול מה נשמע (הרי זה חינם.. גם לצבא...).
אז לירון התקשר ומכיוון שלא דיברנו מהיום שלפני הוא עדכן אותי בדברים חדשים. ככה דיברנו לנו משהו כמו רבע שעה על הא ועל דא, ואז הוא נזכר להפיל את הפצצה:
"תקשיב גיא"
"כן?"
"זה לא ילך בינינו"
"מה?"
"זה לא אתה, זה אני"
"מה?"
"אני חושב שאנחנו צריכים להפרד"
"אההה, אז תגיד"
אביכם מעולם לא היה טוב בלהבין את הקלישאות הסטנדרטיות של דייטינג, אבל ברגע שלירון הבהיר לי שזה נגמר - היה לי ברור לחלוטין שאין לי ממש מה להגיד לו בנושא. בטח שלא להתחנן שישנה את דעתו, או לבקש הסברים לעתיד או חלילה לבכות. כל מה שעניתי היה "בסדר", וזה רק גרם לו לפצוח במונולוגים מצטערים וקלישאתיים להחריד שכאלה.
"תקשיב אתה אדם מדהים ותענוג היה לי להכיר אותך"
"אוקיי"
"אין לי בכלל ספק שנשמור על קשר, ואני בטוח אתקשר עוד כמה שבועות לשאול מה שלומך"
ילדים, בנקודה הזאת נפלתי. כן כן, אביכם התמים האמין ללירון שהוא אכן ישמור איתו על קשר ידידותי לזכר הימים ההם. אם כי תוך כמה שבועות מבחן המציאות הראה שלירון פשוט דיבר ולא התכוון לקיים. וילדים, אם כבר אתם זורקים מישהו, תשתדלו להתחשב בו ולא למכור לו כל מיני שקרים רק כי לא נעים לכם. גם להגיד "אני לא מרגיש כלפיך כלום" זה בסדר, לא צריך להמתיק את זה עם הבטחות שווא.
אז אחרי עוד 10 דקות בערך של תירוצים, התנצלויות ומחמאות, החלטתי שהגיע הזמן לסיים את השיחה ונפרדתי מלירון לשלום, תוך שאני כמובן מאחל לו הרבה בהצלחה בהמשך ובלה בלה בלה. רק אחרי שהנחתי את השפופרת במקומה הבנתי מה קרה כרגע.
כן, נזרקתי שוב.
אבל לא סתם - זרקו אותי בטלפון האדום!!!
הנה משהו לספר עליו לילדים... אז הנה לכם ילדים - הסיפור על איך זרקו את אבא בטלפון האדום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
