לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

איך פגשתי את אבא


ילדים, כבר בגיל 13 אבא שלכם חשד שהוא הומו, אבל עד שהוא הפך לשלם עם הרעיון והתחיל אפילו להנות מזה - לקח לו למעלה מעשור. זה הסיפור על איך פגשתי את אבא שלכם.

Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פרק 47 - קפיצה לפרה-היסטוריה


ילדים, אביכם תמיד חשב שהיסטוריה זה משעמם. אולי זה היה קשור לחוסר היכולת הכללי שלו לשנן נתונים ומכאן גם להישגים לא ממש מרשימים בנושא בבית הספר... בכל מקרה, לפעמים מבט קל לאחור חושף כל מיני דברים שלא שמתם לב אליהם, ואפילו כאלה שאפשר ללמוד מהם. אני לא בטוח אם זה המקרה, אבל הנה תמצית של האירועים המרכזיים (או לחילופין - אלה שבחרתי לספר לכם עליהם), שקדמו לסיפור על איך פגשתי את אבא שלכם.

 

אז נולדתי. בשעה טובה, עד כאן הכל תקין.

סימנים מעידים לזה שאני הולך לצאת הומו? לא היו יותר מידי. בגן היו לי כמה ידידות... זה נחשב? היו גם חברים בנים. יאי.

טוב האמת שקצת אהבתי לשיר, אבל זה סטריאוטיפי מידי לא? יש המון זמרים סטרייטים.

העניין עם הידידות הפסיק בכיתה א', מאז היו לי רק חברים בנים (עד כיתה ז' בערך).

 

אבל אתם בטח שואלים מה הזיכרון ההומואי הראשון שלי.

מעניין שזו עובדה שיכולתי להודות בה רק אחרי כ-20 שנה, אבל אני זוכר בצורה די טובה שכשהייתי בכיתה ב' (!) הייתי דלוק לחלוטין על בחור אחד בכיתה ו'. הוא נראה ממש טוב, ומידי פעם הייתי עוקב בחצי עין אחרי מעלליו בהפסקות. בנוסף לכל הצרות שנאתי לשחק כדורגל, אז היה לי זמן לשרוף בהפסקות.

שלא תחשבו שזה היה משהו מיני... זה בכלל לא היה כלום, רק תשומת לב. אבל בדיעבד - אני מקטלג את הרגשות שם ל"הדלקות" (Crush למאותגרים תרגומית). אני זוכר גם מתי זה נקטע, בהפסקה אחת הוא וכמה חברים שלו עשו משהו ונשפך עליהם דבק. כולם רצו לשירותים לנקות את הידיים ואני עמדתי בדרך. הבחור עצר לידי ומרח עלי חלק מהדבק. שם בדיוק זה התנפץ.

 

בכיתה ד' התאהבתי בבחורה מהכיתה. ממש הלכתי אחריה לכל מיני מקומות, ודיברתי איתה... זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי פרפרים בבטן. אחרי זה הצעתי חברות לחברה שלה, כי היא היתה כבר תפוסה ע"י חבר טוב שלי. היא היתה חברה שלי חצי שנה. דיברנו בטלפון פעמיים במהלך התקופה הזו, ובאתי אליה פעם אחת...

 

התחנה הבאה היא כנראה כיתה ז', גיל ההתבגרות - הבנים על הבנות והבנות על הבנים. כאן דברים התחילו להסתבך, כי בבית הספר לא קרה יותר מידי - לא היו התאהבויות - לא בבנים ולא בבנות. אבל שם גיליתי את נפלאות תמונות הפורנו, ואיכשהו תמיד התעניינתי יותר בתמונות של הבנים. כך זה המשיך עד כיתה י' - היו כמה וכמה בנות שניסו ליזום כל מיני מהלכים, ואני הדפתי אותן באלגנטיות.

 

בתיכון כבר ממש נדלקתי על בחור, וכשהוא אכזב על אחד אחר, ועל עוד אחד. אף אחד מהם לא היה הומו ככל הידוע לי, וגם לא הגעתי לממש שום דבר כזה - אבל היו כמה וכמה פנטזיות לא ממומשות שליוו אותי לאורך התקופה. היה לנו הומו בשכבה שכולם ידעו עליו, תמיד התייחסתי אליו די בבוז משום מה.

 

בתקופת התיכון התחלתי להיות פעיל בכל מיני פורומים וצ'אטים של גייז באינטרנט (כן כן, פעם זה היה פופולרי) - אבל תמיד על תקן הסטרייט שבמקרה ממש נקלע למקום. כמה נוח. (באמת האמנתי בזה, אם תהיתם). כך גם הכרתי את דוד רביב, שאתם מכירים היטב, ונהיינו ידידים טובים מאוד בצורה אפלטונית לחלוטין. מה שכן - לא הייתי יוצא למסיבות או לפאבים יותר מידי, וגם חוץ מרביב לא הכרתי אף הומו. מאז זה השתנה לחלוטין (ורבים מהתיכון הספיקו לצאת מהארון, לפעמים החבר'ה הכי מפתיעים...), אבל באותה תקופה זה היה ככה. שקט ונוח.

 

כשהסתיים התיכון והתחילה האוניברסיטה נכנסתי למעין תרדמת חורף - בגדול הייתי בטוח שאני סטרייט, אבל מידי פעם, בחדרי חדרים, ביני ובין המחשב מצאתי את עצמי מתרפק על תמונות של גברים. אבל בגדול הייתי די סטרייט, אפילו חשבתי שאני נהנה מפורנו של סטרייטים (בעעע) בתקופה הזו.

 

בתקופת האוניברסיטה הייתי יוצא מידי פעם עם חברים למסיבות חיילים, ובאחת מהמסיבות האלה שמתי עין על איזה בחור. אנחנו רקדנו בקבוצה והוא איכשהו הצטרף ולא הפסיק להסתכל עלי. הייתי נבוך.. מצד אחד, חשבתי שהוא די חמוד, ורציתי לראות כמה אפשר למתוח את זה, מצד שני - ממש לא רציתי שהחברים שהגיעו איתי יחשבו עלי משהו. בסופו של דבר התחככנו קצת, אבל מתישהו הוא איבד סבלנות ונעלם.

 

באוניברסיטה למדו איתי כמה הומואים, שמיד קלטו שאני הומו לפי הגיידר שלהם (אין לי מושג איך זה עובד עד היום, ילדים, אבל עובדתית גם לאביכם יש מזל עם זה לעתים), ובמקום לגשת ולדבר איתי - התחילו להפיץ עלי כל מיני שמועות. אני בספק אם זה עניין מישהו, בטח שלא אותי, אבל זכורים לי כמה לחשושים פה ושם.

 

ואז? אז הגיע הרגע הזה...

נכתב על ידי , 20/5/2013 23:07   בקטגוריות בנות, בית ספר, אהבה ויחסים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הגאה והדיכאוני ב-26/5/2013 18:45
 



פרק 36 - מספרים להילה


ילדים, אני ודודה הילה מכירים כבר שנים. כבר בכיתה ז', כשפתאום זה נהיה נורא פופולרי להיות מוקף בידידות, הילה היתה אחת הידידות המרכזיות של אביכם. היינו מדברים בטלפון (עוד לפני שהיו טלפונים סלולריים!) כמה פעמים ביום, היינו נפגשים הרבה, לומדים יחד ועושים כיף. ככל שהתקדמו השנים המשכנו להיות באותה הכיתה ובסוף התיכון כבר היינו בהחלט בלתי נפרדים. מעולם לא בצורה רומנטית או מינית כמובן, אלא בצורה הכי חברית וכנה שאפשר לדמיין.

 

כמובן שלאורך השנים כל המכרים מהכיתה (וגם המורים!) היו בטוחים שיגיע יום והם ימצאו בתיבת הדואר הזמנה לחתונה - אני למדתי להבין שהם טועים (לפחות לגבי ולגבי דודה הילה, על החתונה הלא שגרתית שלי ושל אביכם נדבר בפעם אחרת...).

אז ימי התיכון העליזים הסתיימו להם, ואני והילה נפרדנו מהמסגרת, אבל גם זה מזו. היא הלכה לצבא, אני לאוניברסיטה ואיכשהו הקשר האינטנסיבי והמיוחד בינינו התרופף לו. מאז ומתמיד ידענו עליות ומורדות, אבל כזה נתק לא היה זכור לי - דיברנו רק פעם בכמה חודשים. אני הייתי במבחנים ובשיעורי בית, היא היתה בחברים מהצבא וכל מיני בעיות בריאותיות - וזה פשוט לא הסתדר.

 

אחרי שהסתיים לו כל תהליך הבירור העצמי שלי (הפרקים הראשונים בסיפור שלי...), והבנתי שגם אני חובב קישואים, ואחרי שאפילו סיפרתי להורים ולכמה חברים מאוד קרובים על זה - הבנתי שגם הילה צריכה להיות תחנה בדרך. אמנם זמן רב שלא היינו בקשר, אבל הייתי חייב לה את זה - ולו רק לזכר הימים הטובים.

 

אז קבענו בשעת אחר צהריים להפגש בבית קפה בסביבה, היא נראתה ממש כמו שזכרתי, אבל אני לא בקטע של בנות כאמור. בכל מקרה, זו היתה אותה הסיטואציה שתחזור על עצמה פעמים רבות בעתיד - החלטתי כבר שאין לי בעיה לספר למישהו, אבל לא נעים לי להעלות את הנושא באופן מלאכותי. פה היתה תחרות פנימית בתוכי - בין הצד שרוצה כבר לספר, לבין הצד שרוצה שזה יהיה אלגנטי - למשל אם ישאלו אותי האם יאני יוצא עם מישהי (כמו ששאלו פעמים רבות), במקום להתחמק כרגיל עם "לא", אוכל להגיד "לא, אני יוצא עם מישהו!". תוך כדי ההתעדכנות המשכתי להריץ בראשי תסריטים אפשריים. לא חששתי לרגע מהתגובה שלה, בסופו של דבר לאורך השנים למדנו להכיר זה את זו היטב. אבל עדיין, זה לא משהו שקל למצוא את הרגע הנכון לספר אותו (באמצע הביס/השלוק מהקפה? בדיוק כשהיא התכוונה להתעטש? בכלל תמיד השתעשעתי בלספר למישהו כשהוא נוהג ולראות את הברקס הפתאומי...).

 

בכל מקרה, בניגוד לכל הציפיות - הצלחתי להביא את עצמי לומר

"אממ הילה... יש לי משהו לספר לך..."

מכאן כבר אין דרך חזרה. אפילו "החלב בקפה שלי נראה לי מקולקל", לא יהיה מספיק דרמטי. אז הסתפקתי באמת...

"אני הומו..."

האמת שלא נראה שהיא הופתעה בכלל. עדכנתי אותה קצת על מעללי, שום דבר רציני. ולבסוף הגיע תורה...

"גיא, האמת היא שטוב שאתה מעלה את זה כי גם לי יש משהו לספר לך... אני דו"

לא ממש הבנתי מה קורה, אלה היו אמורות להיות דקות התהילה שלי!

"מה זאת אומרת דו? כמו סקובי-דו?"

"זאת אומרת שאני נמשכת גם לבנים אבל גם לבנות..."

"אלוהים אדירים! את לסבית?? איכס!!!"

קמתי מיד וברחתי מהמקום. השארתי אותה עם החשבון.

 

טוב טוב, לא באמת חיוך

 

עכשיו הגיע הקטע שבו הילה סיפרה לי על הרומנים שהיו לה עם כל מיני בנות. המשכנו את השיחה עוד שעה ומשהו, שבמהלכה חלקנו חוויות מהחיים הסודיים של כל אחד מאיתנו, וצחקנו על זה שהחברים לא מנחשים (למרות שהיא כבר התחילה לספר לכמה, אבל ההורים שלה לא ידעו).

 

אחרי השיחה הזו אני והילה התקרבנו מאוד. התחלנו לדבר לעתים הרבה יותר תכופות וגם להפגש. הסודות המשותפים שלנו קירבו אותנו, ואפילו בהמשך שימשתי ככיסוי המרכזי לפעילותה של הילה עם בת זוגה מול ההורים ("הלכתי עם גיא לסרט!").

 

פעם אפילו הלכנו יחד למסיבת גייז, מי היה מאמין...

נכתב על ידי , 10/2/2012 22:48   בקטגוריות בנות, יציאה מהארון, בית ספר  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pqjjok ב-30/12/2012 03:09
 



פרק 8 - ואז נשיר במלוא (ג)רון?


ילדים, הפגישה הראשונה עם רון, אהבת הקיץ הוירטואלית שלי, קיבלה תפנית מאוד לא צפויה, אבל אותו יום מסעיר היה רחוק מסיום.

 

באורח פלא, מצאתי את עצמי מדבר עם רון במסנג'ר, שעות ספורות לאחר ששנינו היינו חבוקים זה בזרועותיו של זה, מתקשים לנתק את השפתיים.

"אז אתה חייב לי דייט..." הוא כתב עם קריצה...

"חשבתי שזה מה שעשינו בבוקר!" התממתי

"אפילו לא יצאנו מהרכב! אני רוצה דייט אמיתי! בוא נלך לסרט הערב!"

לזכותו של רון יאמר שהוא תמיד ידע מה הוא רוצה, ותמיד היה תכליתי. בגנותי יאמר שתמיד בסופו של דבר נשברתי ללחצים שלו.

מובן שהגורל החליט להקשות עלינו, ולכן לא היה לי רכב באותו הערב. מובן גם שרון כלל לא הוטרד מהעניין וקבענו שהוא יסע את כל הדרך מעירו הדרומית, עד לעירי הצפונית, ואז ניסע יחדיו ליס פלאנט (שנמצא באמצע). נשמע הגיוני? גם לי לא... אבל שום דבר לא הגיוני בהתחלות של קשרים.

 

אז באותו ערב אביכם התגנדר כמו שהוא מעולם לא התגנדר עבור גבר. הוא אפילו שם את האפודה החגיגית (מה זאת אומרת "כמו שצריך"?? זו היתה בדיחה! רטרו? שוב?! תצטרכו להסביר לי את זה אח"כ ילדים...). בשעה 20:30 הופיע לו האביר על הסוס הממונע, ואסף את אביכם לכיוון הקולנוע. אחרי שמצאנו חניה, הבנו שנותר עוד זמן לא מועט עד הסרט... אז שנשב לשתות קפה איפשהו? מה פתאום?! יש לנו עניינים לא גמורים מהבוקר! חיש מהר תפסנו עמדות - אני עליו, הוא עלי, והמשכנו להתמזמז כאילו אין מחר.

 

בסופו של דבר הגיע זמן הסרט, הלכנו לכיוון הקופות, לא לפני שאביכם פגש מכר ותיק והתפדח עמוקות שמא הוא עשוי להבין שאביכם נמצא בדייט.

(אגב, העניין הזה חזר לא פעם בהמשך, איכשהו תמיד כשאתם באמצע דייט ומגיע מישהו מוכר, אתם חושבים מה הוא עלול לחשוב... למרות שאין סיבה שהוא יחשוב שום דבר מעניין!)

הסרט עצמו היה קצת מזעזע, אבל במהלך הסרט היו כל מיני ניסיונות ליטוף מצידו של רון. בהתחלה התנגדתי נחרצות, בכל זאת, קולנוע, אמצע החושך, אנשים מסתכלים, על הסרט... אבל בהדרגה היה קשה להתנגד והתחלתי לשתף פעולה. לא המזמוז הכי סוער שידעתי בקולנוע, אבל בהחלט היו שם כמה התלטפויות מכובדות.

 

אז בתום הסרט חזרנו לרכב של רון, עייפים אך מרוצים, וכמובן שהוא היה צריך לעשות את כל המסע אלי הביתה, לפני שהוא חוזר לביתו. קצת לפני שהגענו לרחוב שלי הוא שאל את אותה שאלה קלישאתית, שכל ההומואים שבעים ממנה, אבל בעיני היא היתה תמימה לחלוטין:

לאן לנסוע?

אז הזכרתי לו שלפני לא הרבה שעות הוא אסף אותי מהבית, ושהוא תכף צריך לפנות.

אבל הוא חייך והסביר שלא לזה התכוון... הוא שאל אם אני מכיר בסביבה מקום שנוכל לעצור בו את הרכב כדי להנות עוד טיפה לפני שהולכים לישון.

וואו. שאלה לא צפויה.

התחלתי להריץ בראש כל מיני מקומות, זה כל כך שונה לחשוב על העיר שלך בהקשרים האלה... בדרך כלל אנחנו מחפשים את המקומות שוקקי החיים, ופתאום צריך למצוא מקום שומם, שאפשר להחנות בו את האוטו ולהנות בלי ששוטר יבוא לדפוק על החלון. כמובן שהרחוב שלי או הרחובות הסמוכים יצאו מיד מכלל אפשרות, בכלל - רחובות זה לא רעיון טוב, אנשים בכל זאת עוברים בהם, כולל כלי רכב. התחלתי לחשוב על מקומות ציבוריים, ואיכשהו המקום הראשון שעלה היה התיכון שלי לשעבר. יש בו חניון גדול ושומם, ואם יהיה לנו מזל - לא יהיו אנשים שיפריעו את מנוחתנו.

 

אז הגענו לחניון, וכצפוי, לא היה שם אף אחד. הדממנו מנוע ונכנסו לשגרת המזמוז הסטנדרטית שלנו, זה היה יותר כיף משאפשר לתאר במילים.

בשלב מסויים, כמו כל זוג ברכב, הבנו שהמושבים הקדמיים פשוט לא נוחים, ושיהיה לנו הרבה יותר קל במושבים האחוריים. אז עברנו אחורה.. ובדרך עפו להם הנעליים... לאט לאט העניינים התחילו להתחמם.

 

כאן ילדים, כדאי לסתום אוזניים, לעצום עיניים, וכן, גם להרחיק את האף.

בואו נגיד שרון פינק את אביכם באותו הערב בדרך שלא הכרתי בעבר. וכן, בשלב מסויים ממש הייתי צריך טישו, ולצערנו לא נמצא כזה באוטו של רון (ולא, זו לא היתה עונת האלרגיות!). בסוף הסתדרנו כי למזלי היה לי קצת טישו בכיס, אבל זה היה קרוב בהחלט... מצד שני, המחסור בטישו גרם להפרה בוטה של עיקרון ההדדיות, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. לא נורא, יש זמן ומקום לכל דבר.

 

אחרי שנגמרו כל העניינים, הרגשנו שבהחלט אפשר לסגור את היום. רון הוריד אותי בבית ונסע בחזרה לביתו. ההתרגשות מהצהריים חזרה לפעום בי, והפעם ביתר שאת. כל כך הרבה חוויות חדשות ומטורפות ביום אחד, ומי יודע מה יקרה למחרת? הקשר עם רון היה כמו רכבת הרים, וסוף סוף הרגשתי שאני מתחיל לסגור את כל הפערים שפתחתי ב-21 שנותי. וכמה דייטים אח"כ זה אפילו התחיל להרגיש כמו זוגיות מושלמת...

 

נכתב על ידי , 12/3/2010 23:43   בקטגוריות סקס, נשיקות, אהבה ויחסים, בית ספר, אוטו  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גיא בר-און ב-20/3/2010 01:31
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגיא בר-און אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גיא בר-און ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)