אחרי כל הסערות, הגשמים, הברקים והרעמים

אחרי כל הסרטים והמלחמות

אני אשב בצד כדי לראות

כרגע אני רק צופה מהקהל

צופה בטלנובלה שנקראת החיים שלנו

היא מסובכת, שטוחה, רגשית ומתוחה

היא גם מלאה בסודות, שקרים והמון סיפורים

אם לא שמתם לב לכך, אלו החיים..

פעם הייתי בלב הטלנובלה

וחשבתי איך זה מרגיש להיות הקהל, הילדה שיושבת מול הטלוויזיה עם שמיכת פוך

ומשתוקקת שהזוג האגדי יתנשק לראשונה.

בטלנובלה שלי, לא היה זוג אגדי

זה היה יותר כמו מיני סדרה חסרת תקציב, שלא מצאו בחור שמסכים לגלם את הבחור יפה התואר ששובה את הבחורה בקסמיו

בטלנובלה שלי, הייתה רק בחורה

אחת קטנה צעירה.

נכון לעכשיו, אני הקהל בטלנובלות החיים שלי 

אני צופה על החיים שלי מהצד, במקום להיות המרכז

כי לפעמים, כשמסתכלים על משהו מכיוון קצת שונה, מגלים דברים מעניינים, לא ככה?