ראיתי עכשיו משהו עם אמא שלי בערוץ E , על סיפורי הוליווד משהו שנקרא מורעבים. לא ראיתי הכל אבל יש שידור חוזר.

תוך כדי היא אמרה "איכס"  "איזה נוראי"  וכל מיני כאלה.

בנות שם דיברו שהן חותכות את עצמן ונתנו הסברים. דיברו על האשמות של ההורים. ואני רק מחזיקה את עצמי ומתה ולגחך ולהגיד 'כמה שזה נכון'

אבל החזקתי את עצמי. גם מלדבר וגם את הגיחוך.

בסוף התוכנית היא אומרת לי לא בטון רציני אלא בצחוק ובקול מפגר כזה "מה המסקנה?לאכול ולהיות בריאים"

אני מחזיקה את עצמי לא לבכות.

אני חושבת שגם אם מתישהו אני אגיע למשקל 49, 48, אפילו 51 שאני אהיה ממש רזה, זה לא יזיז לה

היא תמשיך להגיד שאני רזה מדי ושאני אתחיל לאכול ולצעוק עלי "את לא אוכלת" אבל היא לא עושה עם זה שום דבר

אני בסוף אמות לה מול העיניים והיא לאתראה את זה

היא בחיים לא תבין

לא חשוב כמה היא תראה על זה תוכניות תדבר עם אנשים

תראה תוכניות כמו עכשיו, במקומות אחרים בכל העולם שזה קורה, גם אם היא תדע ש20 אחוז מתים, שזה אשכרה מחלה, שזאת המחלה הכי קטלנית בגיל ההתבגרות, כלום לא יעזור. כלום

ותוכניות כאלה רק עוזרות לי.

ואני עכשיו עומדת להרעיב את עצמי ולרזות. ולעשות ספורט. ולרזות.

אולי אם אני אהיה רזה ויעירו מסביב היא תבין משהו