תלתן

בלוגים זה בעצם יומן ברשת.

וכמו ביומן פרטי, כותב הבלוג כותב מדי פעם גם על הבעיות שיש לו בחיים (משפחה, חברים, לימודים וכו').

רק שבבלוג, יש אנשים שקוראים את אותן הרשימות, וגם מגיבים.

יש לי חברים בבלוגים, שכותבים על הבעיות שלהם, ובתור חברה אני מגיבה, נותנת עצות, מנסה לעזור.

זה נראה פתאום, שלכל בעיה יש לי פתרון.

פתאום אני אדם חכם כ"כ, שאני יכולה לייעץ לאנשים.

וזה מצחיק.

כי על הדברים שהם מתלוננים, גם אני מתלוננת.

יש לי את אותן הבעיות, אולי טיפה שונות.

למה אני בעצם לא מסתכלת על אותן עצות שאני נותנת לאחרים, ומיישמת אותן בחיים הפרטיים שלי?

למה?

כי זה קל יותר לתת לאחרים טיפים לגבי דברים שקורים גם לך, אבל אתה לא מודע אליהם.

זה נוח יותר להגיד לאחרים מה לעשות ואיך, מאשר לעצמך.

אבל צריך ללמוד ולהסתכל על הדברים שאתה אומר לאחרים, כדי ללמוד קצת על האני האמיתי שלך.

נראה לי.

ממש פסיכולוגיה בגרוש יצאה לי פה.