רקע כללי לפני שאני מתחילה:
אבא שלי למד רפואה באיטליה.
אכשהו זה נמרח על פני זמן מאוד ממושך, ויצא שהוא התגורר באיטליה 11 שנים (הוא עשה הפסקות בלימודים לתקופות).
בזמן השהות שלו במילאנו, הוא הכיר חברים.
לפני כמה שנים, שהייתי בכיתה ג', נסענו בפסח לחופשה באירופה, והיינו שלושה ימים באיטליה.
אבא שלי הכיר לנו חברה טובה שלו בשם טניה. אישה מאוד נחמדה.
למרות המרחק, אבא שלי וטניה שומרים על קשר. פעם בכמה זמן הם מדברים בטלפון/סקייפ, וטניה גם שולחת מדי פעם גלויות.
ולסיפור:
לפני כמה ימים, ישבתי עם אבא לאכול צהריים.
אכשהו טניה צצה בשיחה, ושאלתי אותו מה קורה איתה, אם יש לה מישהו.
אבא שלי אמר שטניה הקדישה את חייה כדי לטפל בהורים שלה, ושכנראה היא אף פעם לא תתחתן.
אתמול ישבנו אני ואחותי על המחשב, ואבא נכנס, עם הדואר בידיו.
אבא: "קיבלנו מכתב מטניה"
אני: "היא מתחתנת?!"
מתברר שכן. אז מיד צילצלנו אליה. דיברתי איתה ראשונה, איחלתי מזל טוב, ואמרתי שאני מקווה שנתראה בקרוב.
החתונה תהיה ביום שבת הקרוב. לצערי לא נוכל להגיע, אבל אני מאוד שמחה בשביל טניה.