יש איזשהו קסם

יצאתי שוב לעולם הדייטינג. אני לא מתלהבת מזה, ובלשון המעטה.

החבר לשעבר כל הזמן מתפלסף על הפרידה ממני, עד כמה הוא כביכול שמח שהוא "פרוד טרי", ומעלעול בכתבותיו היכן שהוא כותבן, אני תוהה האם בכלל להאמין לזה.

אני מודה שלא ציפיתי להיות לבד בגיל 29, ולחזור להורים, ולחזור אחורה. גם המשבר שעברתי היה מאוד גדול. הזכיר בדה ז'ה וו את זה הקודם, בפרידה מהחבר הראשון. אני לעתים מתביישת בעצמי כשאני יודעת שאני מגיבה ככה. לא יודעת.

וכל החברות שלי "מסודרות" לפי ההגדרה היבשה. רק אני בחוץ.

כבר תהיתי ביני לבין עצמי האם מגיעה לי אהבה. אני לא קלה, אני לא תמיד נחמדה, ובטח שלא מושלמת.

היום פיניתי את הדירה שלי שם, היכן שגרתי איתו בחודשיים האחרונים, לפני שהכול קרה בכלל. לא היו לי רגשות בפינוי. פשוט לקחתי את החפצים שהכי רציתי. והלכתי משם. בלי רגש. בלי געגוע.

באמת בלי געגוע.

הוא ברח.

כמו כולם.