זה ההרגשה הזאת שאני יכולה לבוא מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה.

זה העובדה שלמרות כל הגבולות והחוקים שהצבתי לעצמי, אני הכי חופשיה שיש.

זה העניין שאני יכולה להתמרמר ולהתבכיין ולקטר ושזה יהיה בסדר. אפילו אם  זה חוזר על עצמו.

ושכשאני עושה את זה, אני מקבלת איזו שתיקת הסכמה לא מעליבה שכזאת.

זה הקטע שאני תמיד רצויה ותמיד קשורה ותמיד רוצים לשמוע מה שיש לי לומר.

זאת העובדה שפעם אחת בחיים its all about me. אני העניין. אני ואני ואני.לא היא ולא השניה ולא השלישית. אני.

זה עוד מיליון דברים שנותנים לבלוג הזה תחושה כל כך... נכונה. הבלוג הזה רצוי ונחוץ ומועיל וזה נכון וכדאי שיהיה אותו.

אני שמחה שהוא קיים.

לפעמים אפילו כשאני לא מפרסמת פוסט ואני נכנסת, זה כבר נותן תחושה טובה.

זה כמו.. לפגוש מישהו שחשוב לך. וגם אם לא הספקת לדבר איתו, רק לראות אותו עושה לך טוב. כשאתם מדברים זה כבר טוב ברמה אחרת אבל עדיין כל מה שקשור אליו פשוט עושה לכם טוב.