איזה מנגנון עדין גורם לזרת להזקף כשאוחזים בספל קטנטן מחרסינה? (או הרבה סוגים אחרים של ספלים לצורך העניין, ואז השאלה מחודדת וחשובה פחות).

is it מודעות עצמית של נשים קטנות? כמוני, כמו מי שיושבת עכשיו לפני באוטובוס, שאני רואה לה רק את קצה התלתלים? נשים קטנות סטייל בת', או כל האחרות, שלא מתו. חוץ מג'ו(זפין) שבטח הייתה מתנגדת ומחליטה שפמינסטי יותר להוריד את כל התה כמו שוט, באחיזה גסה, כמו חוטב עצים שעבר עליו יום קשה ביער או שוחט שיותר מדי פרות קדושות הסתכלו לו בלבן של העיניים. בסוף התחתנה עם אקדמאי - הכי לא פמינסטי (גם אם סקסי). אז מה היא רוצה מהזרת שלי?

יכול להיות שזה פשוט נוח יותר, פיזית, כשאוחזים. שזה מאזן שם משהו, אולי זה קשור למרכז הכובד של כף היד, אם אמנם יש לה כזה.

אולי זו רק מוסכמה חברתית שמקורה בנסיכה שכוחת מרות ממאה-טיפשעשרה כלשהי, שהייתה לה זרת עקומה שלא הסתדרה במערך האחיזה. התחילה טרנד, זה תפס והשאר היסטוריה.

הזמזום הקיומי לא נפסק גם בגיל 30, איימו עליי היום. אפילו גובר ביחס לתחומי האחריות. לא בטוחה שאני מרגישה מאויימת.

אני די בטוחה... שאפשר לסיים כמעט כל משפט.

גם כשהשורש.... רקוב והכוונה ארעית ולא מתכוונת.

לא קשה. קלי קלותה. בלי ידיים!

יש הרבה מנגנונים, אפשר לכבות אותם בשנת לילה טובה.

אפשר בדרכים נוספות שעוד לא חקרתי.

להיות מאוד ספציפיים לא פוגע בנו בצורה ישירה, אבל יש הרבה פגיעה עקיפה. אני לא צריכה להגיד לך, אתה ילד גדול ויודע לבד.

צריך לחשוב בגדול, בסדר גודל גלובלי וקוסמי ואינסופי. זרת קופצת זה נחמד ויפה, אבל הזמזום מזמזם וכמה קוראים את חושבת שתוכלי להביא לכאן כדי לשתות איתך תה? בייחוד שכ"כ חם בחוץ...

אמרו לי שנשים נמוכות זה יפה דווקא,

חמוד וקטן ועדין.

אני נמוכה, אבל גם שפופה לפעמים.

דימוי גוף זה נושא מעייף,

לא שאני עייפה. ההפך.

צריך להגיד תודה על מה שיש.

המים שפותים

והאדים מחרחרים לי לבוא

אני שפוטה מסוג אחר,

או בעצם מאותו סוג 

                                              חליטה והחלטה למשל, לכאורה רחוקים

                                              ובפועל הכל דומה - מבשיל ומבעבע

                                               מאותו סוג

ופה צריך לבוא איזכור

לדבר יחיד שאיננו דומה לכלום

אז אם אטבול את השקיק...

                                         ואשקשק עם הכפית...

                                                                         אולי בסוף אמצא,,,,,,,,,,

                                                                          איזה חיוך גברי מפעם,

                                                                           או מבע מתפשט 

                                                                           או חספוס אצבעות מתוק-מנחם,

                                           ליטוף 

                                            בפנים 

                                             הירך

ואז בתנועה כזו עם היד של

אויש נו, באמת.

אני מבטלת כזבי כזבים

נהיית לי פנטזיונרית, ילדה?

מה יש בתה הזה, תגידי?

יבוא, יבוא

לא יבוא, לא יבוא

אפשר כמעט להבטיח שזה אחד מהשניים

נראה:

1. לא להיכנס למאבקי כח, אם אין כח אז כח אין.
2. לא להיאבק במי שיש לו כח. ולא כי אין לי כח למי שנאבק - יש חשיבה לוגית וחינוכית וצריך לקחת בחשבון מכל הבחינות.
3. לא לחזור על עצמי.

לא לתכנן תוכניות/

כן להתכונן/

לא בכבדות/

כן בכובד ראש.

לא להתאכזב. (כי למה ציפית, באמת?)

כן להפיק:

• מיץ תפוזים,
• לקח זהיר,
• רווח נקי.

אם הוא לא נקי אז לא להפיק. בטח שלא לחייך אם מופק במקרה. בטח שלא להסמיק! אם לא בא, לא בא. אם אין כח אז כח אין.

ואם כבר נקי:

ספונג'ה צריך לדעת לעשות. כן בכובד ראש.

השארתי בלאגן ולכלוך, זה מעשה ומחדל. שניהם מורידים כל אחד נקודה וביחד שתי נקודות כלומר מינוס שתיים. ועוד על ההסמקה, נקודה אחת על כל לחי.

אני במאזן שלילי.

מה עוד נכנס לחשבון?

כן להצטער

לא לרחם על עצמי.

מינוס שבע? ערכים מספריים מבלבלים אותי.

מיץ תפוזים. בזה יש ערך מוסף, וויטמין C וסומק טבעי.

מיץ תפוזים זה עוגן רגשי טוב להמשך היום.

רווח נקי.