ערב חזרתו של
גלעד שליט הייתי בערב בלתי נשכח אחר,
'עיישה
ומאשה ומה שהיה פה
-
אסתר
דגן קניאל |.
זה היה המופע האחרון של
אסתר במסגרת פסטיבל מספרי הסיפורים
בגבעתיים, האירועים
שאחרי הסיחו את הדעת אבל סיפורים צפים שוב ושוב. זכרתי את המופע:
למשך כשעה
וחצי שכחתי מכל העולם ושקעתי בסיפורים
נוגעי הלב של ילדה שנולדה בתוניס,
גדלה שם כיהודיה,
שפכה כסת דיו כי המורה
הכריחה אותה לכתוב בשבת,
גדלה בשיכון ולא הייתה
שווה בארץ היהודים,
הכירה את איש הנעליים וסודו
הכמוס, ראתה
באיחוד הכואב של מחנות מזרח ומערב,
ועוד.
הסיפורים המרתקים שולבו בשירתה היפה של הזמרת שני גריידי ובליווי להקה , בשירתו של הזמר איציק שרוני שסחף איתו את הקהל.
שילוב קטעי המוסיקה היה
מושלם וכל המופע הפך ליחידה הומוגנית אחת.
אין זה ערב
רגיל של פסטיבל מספרי סיפורים הוא טבול
בניחוחות נוספים מהווי הארץ.
אנחנו מתחברים נכנסים
לתוך הסיפורים.
את הערב יוצא
הדופן הזה יזמה העלתה וסיפרה אסתר קניאל, היא אמנם ידידתי,
אבל תוך כדי מופע נשאבתי לתוך הסיפורים והמופע כאילו לא הכרנו מעולם.
ולדעתי אין מבחן טוב מזה
לאמן.
במידה והמופע
עדיין 'רץ'
ברחבי הארץ אני ממליצה מאד
מאד. ואילו
אני – מחכה בקוצר רוח לפסטיבל הסיפורים
הבא ולסיפוריה של אסתר.
והנה
קורט מהמופע:
