שדרת האקליפטוס במושב בוסתן הגליל
במהלך קרבות מלחמת השיחרור, נאלצו מתיישבי בית יוסף תחנה שניה של רכבת העמק מדמשק לישראל, לנטוש את היישוב שהקימו, הם ארזו את מטלטליהן, את ילדיהם הפעוטים, ויושבו ב'חורבה', היום בכניסה למושב בוסתן הגליל
כשהגעתי לארץ, פעוטה עם הורי, גרתי שם מספר חודשים, בחורבה, לכל משפחה היה שם חדר, אח"כ הם עברו לבתי קבע, ואנחנו – גם אבי רצה להיות חלוץ - לבאר שבע ששכונותיה החדשות טרם נבנו.
כל קיץ הייתי נוסעת למושב בוסתן הגליל, בדרכים איומות, בכבישים מטולאים, עד שהיגיעו ימים כשאפשר היה להגיע לשם ברכבת שם היא עצרה.
הייתה תחנה! בית שני מהמסילה גרו דודי, אח אבי, הדודה ושלושת בני דודי. הדודה הייתה יוצאת בתרועות שמחה להודיע על בואי.
כשהרכבת היגיעה לעכו, כבר אפשר היה לראות את שדרת האקליפטוסים הנדירה כ כ בארץ. זה היה הסימן. זו הייתה בוסתן הגליל.
בימים החמים ביותר של כל קיץ, היה הכביש הישר המוביל לשפת הים, עטור בעצי איקליפטוס גבוהים גבוהים, מצל על הכביש. וכשלמגינת ליבי הרכבת הפסיקה לעצור שם, הייתי נוסעת באוטובוסים יורדת בצומת המוצלת והנהדרת והולכת את כל השדרה בצל הקריר, נו כמובן, תרועות ליוו אותי גם משם.
על עגלה משוכה בסוסה (פירדה? לפעמים היה בן דודי הגדול נותן לי לאחוז במושכות) היינו נוסעים לאורך השדרה לחוף.
אני זוכרת איך היו קמים הצעירים האלה השכם השכם, בחמש וחצי בבוקר לחלוב פרות, אני זוכרת את שדות העגבניות והמלפפונים, את המאבקים על המחירים, את ידי החקלאי החרוצות בתלמים של דודי, ואת חריצותה ושמחת חייה של דודתי, בעלת 'הסירים המתנפחים'. לא היו אז טלפונים, אנשים היו מגיעים, ותוך חצי שעה היה שולחן מלא בכל טוב כולל שטרודל האגוזים המפורסם שלה. ותמיד, אבל תמיד היה גם ספר קריאה על שידת השינה של שניהם.
ואת הלול, ילדי האורחים היו צריכים לתרום מעבודתם בלול התרנגולות.
שלושת בני דודי הקימו במושב שלושה משקים, משפחות ילדים וכבר נכדים. שנים, בעצם עד היום מזכירים לי במשפחה איך מכריזה כשהייתי מגיעה לכפר, ואומרת שריח הכפר כבושם בעיני... זה היה ריח הרפתות...
כילדה, הייתי חושבת שנים, איך זה שאיש אינו מכיר את המקום? 'מתי כבר יאמרו בוסתן הגליל ברדיו', אחכ בטלויזיה. עד שבשבת שעברה שמעתי: כתבה על בוסתן הגליל היפה, על כך שתושבים נאבקים נגד הסרת 40 איקליפטוסים עבור הרחבת המסילה,
ותחנה? – לא, לא תהיה שם תחנה.
תמיד ציער אותי לראות עץ מוסר, הרי איך אפשר לגדוע עץ? בתור זו שגדלה בבית הראשון של באר שבע החדשה, במדבר ללוא ירק ללא צילו של צל, בתוך סופות חול בלתי נגמרות, באר שבע של היום עצרה את המדבר, כולה ירוקה ואפילו פורחת.
ואילו בבוסתן הגליל שלי. המוצלת של פעם מבקשים לכרות 40 עצים.
עצומה :
שלום
אנחנו פונים אליכם כדי לבקש לחתום על העצומה בקישור הבא:
http://www.atzuma.co.il/eucaliptusbustan
עשרות עצי אקליפטוס מיועדים לכריתה בבוסתן הגליל ע"י רכבת ישראל.
אנחנו בבוסתן מתנגדים ומתכוונים למנוע זאת בכל כוחנו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
