מספר
ספרים של מקיואן קראתי מאז שפגשתיו בפעם הראשונה בספר שהשאיר בי ניחוח של יצירת מופת - אהבה עיקשת, לא
אשקוט עד שאסיים את כולם. בספריו שהיכרתי עד כה טרם
מצאתי, ואפילו לא באחד מהם דימיון למישנהו בסגנון, במוטיבים סיפוריים, עלילה, נפשות
פועלות ולא במיקום הגיבורים (ביצירה
האחרונה שלו דברי
מתיקה בה
אני קוראת עכשיו, יש
לי תחושה שהוא מתחשבן עם שאר יצירותיו, אבל
מקיואן כמו מקיואן, יכול
כמובן להפתיע ובסופו של דבר יסתבר שגם זה
תכסיס ספרותי.)
בספר נחמת זרים מתוארים
מספר ימי חופשה של בני זוג בעיר ששמה לא
מצוין לאורך כל הסיפור, לאורך
הנובלה – יפוזרו רמזים התרשמותיים
אימפרסיוניסטים, על
מקום ההתרחשות, עד
שהקורא יוכל לנחש ניחוש מושכל היכן נפגשו
גיבורי העלילה,
כמו
הרמזים האימפרסיוניסטיים של מקום ההתרחשות,
מה
שהותיר בי תחושה של תיאור תמונה, כן
מתוארות בספר ההתרחשויות, מעשי
הגיבורים ודבריהם, ללא
שיפוטיות, ללא
התערבות המספר.
… "מכאן
נולדה שיחה שהתנהלה באריכות ומתוך תחושת
שיכרון, שכן
זה עתה עישנו עוד סיגריית מריחואנה, על
אודות שחייה, תנועות
השחייה המועדפות עליהם, היתרונות היחסיים של נהרות, אגמים בריכות
שחייה וימים, ועל
מהות המשיכה שבני אדם נמשכים אל
המים;
...”
התערבותו
היחידה היא כשל כצייר המעתיק במכחולו
נוף או סצנה לבד הקנווס. הדברים
השאירו בי תחושה כאילו מנסה הסופר להאיר
לנו בעין כאילו אובייקטיבית את נקודת
המבט של זוג הגיבורים שבאו לנפוש
במקום, למרות
הסגנון התיאורי הוא מפזר 'בתמונות' רמזים
שיוצרים מתח וגורמים לקורא להיות מרותק
לטקסט.
"על
אף שזה היה יום הלוהט מכולם עד כה, והשמים
היישר מעל קרובים היו בצבעם לשחור יותר
מאשר לכחול, הרי
כשהיגיעו אל הים במורד השדרה, ההומה
בבתי קפה של רחוב
ובחנויות מזכרות, נפגשו
ביריעת אפור שמנוני ועל חלקת המים הדפה
ופיזרה רוח ענוגה
שבענוגות כתמי קצף, בלבן
עכור...”
המשחק
ברמזים אמור להכין אותנו לבאות, בזמן
שהזוג הנמצא בחופשה אינו קורא אותם או
לא רוצה לקרוא אותם, הוא
רוצה 'לזרום' לצאת
לטיולים במקום ללא מפה, לחזור
ולתעות ברחובות לחזור ולטעות "היינו
צריכים לקחת מפה".
בטעיה
ובתהיה החוזרת שלהם אני חשה כאילו הם
מחפשים דבר מה שאינם יודעים בדיוק מהו
ולמרות שהם מדברים כמעט בלשון אחת ויודעים
מה בן הזוג חושב, הם
כביכול לא מודעים לדבר אותו הם באמת מחפשים
עד שמאוחר.
חרך
כואב נפתח בפני הקורא העובר תהליך של
תובנה קשה, לתעות
לתהות. לטייח או להתמודד עימה.
Ian McEwan The Comfort of Strangers London: Jonathan Cape, 1981
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
