הלילה
ישנתי כאבן,
סמכתי
על הצפירה שאם
תהיה תעיר אותי.
בבוקר
השכם זינקתי ממיטתי בתחושות אשמה בגלל
שלא היה לי נעים מאחי הישראלים שאולי לא
ישנו כל כך טוב.
תכף
ומיד,
עם
תחושות כבדות בלב וקפה שחור חזק ביד,
פתחתי
את הפייסבוק להתעדכן ולגלות הזדהות. מה
שמזכיר לי:
למה
שמעתי אותם מאחלים לתל אביבים קצת לחוש
מה שהם חשים כי הם חשים סוג ב'.
זה
הרגיז אותי,
מעולם
לא איחלתי לאיש לחוש כמוני כשלא חשתי טוב,
ובודאי
שלא בתקופת הפיגועים בתל אביב,
כשיצאנו
כמו גדולים בוקר בוקר לעיסוקינו ולא
איחלנו לדרומים ש'ירגישו
מה זה'
כי
אנחנו סוג.
באמת
אילו מחשבות עולות בראשי בני אדם.
טוב
לא נתפסם בצערם.
במסגרת
התוועדותי ללילה שפיספסתי,
ראיתי
את הפילים
בספאר מגינים על הגורים בזמן אזעקה ומשהו
שקראו לו פעם הגיון,
או
שכל ישר,
נקש
על דלתות הכרתי עד שהתחלתי לחוש תחושות
לא נוחות עם האיחולים של הדרומים,
ורחמים
על ילדי עזה שנאלצים לעמוד על הגגות כי
לנו יש מצפון אבל שם מתכחשים לאינסטיקטים
אנושיים.
קראתי
איך סוחרי
עכו לא רוצים חרם,
וחשבתי
לעצמי 'למי
מיועדת קריאתם?'
אם
הם פונים לאחיהם שלא יפגינו ויתלהמו
ויעשנו נגדנו,
זה
מתיישב לי עם ההיגיון,
אבל
אם הם פונים אלינו
כדי שנמשיך לרכוש מהם למרות המתח,
אז
זה כבר לא כל כך מתיישב עם ההיגיון שלי, כמו
שלא מתיישבת עם ההיגיון שלי הפניה של תושבי עזה אלינו בבקשה לעזור
להם לבנות חיי שיגרה,
לעזור
להם מול חמאס,
להילחם
עבורם,
לשלוח
את בנינו למען חייהם.
לטעמי,
תפקיד
תושבי עזה לדאוג לשלום עצמם, ואם
הם רוצים שנמשיך לספק להם חשמל ומים,
שידאגו שבעזרתם לא יופעלו רקטות,
ושבני
עזה 'הלא
מעורבים'
שיואילו
לא לשבת בחיבוק ידיים במקרה הטוב,
או
על הגגות במקרה הרע כאילו גורלם הוא וכאילו
לא יוכלו לקחת את גורלם בידיהם.
ומצד
שני אני חושבת,
ואם כן נסכים להפסקת האש?
ולא
ניכנס לשם.
מה
זה יועיל?
הרי
את השקט ינצלו פושעים להצטיידות בנשק
נוסף ובכסף שיקבלו,
או
קיבלו כבר מקטאר,
הם
ירכשו עוד ועוד טילים.
מי
צריך לדרוש שהכסף הזה יופנה לצורכי בניה
ולא הרס?
אנחנו?
או
תושבי עזה בעצמם?

אם
תושבי עזה ה'לא
מעורבים'
כביכול,
אינם
רציניים בהתנהלות שלהם אחוש שהם לועגים
לנו מהמקפצה,
לועגים
וצוחקים לנו על מוסר הלחימה שלנו,
מנצלים
אותו לטובתם בציניות,
אוכלים
עוגה ומשאירים אותה שלמה בעוד אנחנו
מאבדים את הבחנתנו בין נכון ולא נכון,
בין
טוב לרע,
ממשיכים
לריב בינינו לבין עצמנו,
לא
מצליחים לחיות בשלום בתוכנו
אז
במקום להתקוטט מול העולם מי יותר מסכן
וראוי לרחמיו,
אולי
כל עם ייקח את המושכות וידאג למוסר של
עצמו?
העיתונאי דני קושמרו מציג: כך נראית "שגרה" בדרום
הוכחה
נוספת לכך שקושמרו מחזק את צדקתנו הלאומית
ליציאה למבצע צוק איתן נמצאו בפייסבוק
שלו אמש,
כשכתב
את הדברים הבאים:

“אמש,
רגע
לפני שידור שלא נגמר (שכלל
פיספוס משחק היסטורי),
אחרי
ששמעתי שוב ושוב את הקלישאה ש״שקט יענה
בשקט״ ביקשתי שיבדקו לי מה זה בעצם ״שקט״.
מה
ישראל מחשיבה כ״רגיעה״.
אז
הנה,
ככה
נראה היומיום של החברים שלי ושל הילדים
שלהם בנגב המערבי בעוטף עזה.
לא
יודע מה הפתרון,
אולי
צריך להכנס בהם בכל הכוח ואולי דווקא לדבר
איתם,
אבל
כמו שאומר מישהו שאני מכיר – לפחות שלא
יעבדו עליכם.
עכשיו
תעשו שששש..
וקבלו
בבקשה ״שקט״:
והנה מה שמעתי לקינוח,
נו באמת:
שיחת
טלפון מפתיעה למהנדס הישראלי מוטי
שפר -
"למה
אתה קורא לכיפת ברזל 'בלוף'
|
|
|
|