הייתי
רוצה לשמוע מה יש ליושבי עוטף עזה לומר
על הדימויים המימיים על הטיפטופים,
על ה'זליגה'
(ברמת הגולן
למשל)
על הספיגה (ספוג
סופג רקטות?),
על מט"ח
שלא יזכו לא,
אבל מטח רקטות
זכו גם זכו.
ומה
יש ליושבי יהודה ושומרון לומר על האבנים
שמשליכים עליהם,
כי מה שהם בעצם
סופגים הם סלעים.
לא פחות.
תמהתי
למה המל"ט לא זכה למזל"ט
(מזל
טוב יותר מזה שחטף כשנפל באירן),
ואת אובמה הייתי
רוצה לשאול למה התכוון כשדיבר על 'מזרח
תיכון חדש'
אני בטוחה שלא
כיוון למזרח תיכון חדע"ש
– (כל
הזכויות להברקה שמורות לביבי)
במשך
חמישים היום הקשים שעברו עלינו חשבתי יותר מכל על ילדי העוטף ואני עדיין חושבת
עליהם,
איך הם סבלו
שנים מהטיפטופים,
איך זה שילדים
שנולדו לתוך הטיפטופים הם בני ארבע עשרה
היום. בכל
פעם שמזדמן לי לראות בטלויזיה את הילדים
האלה אני בולעת את הראיונות איתם בשקיקה,
מנסה להבין איך
חיים עם הדבר הזה,
מה זה עושה
לילד,
מחשל?
מפחיד?
מרתיע?
אבל באף אחד
מהראיונות לא ראיתי ולא שמעתי מה עונים
ההורים לילדים האלה שלהם ושגורם להם לרצות
לחזור למקום הקשה הזה שהם רואים בו בית
לכל דבר. הייתי
רוצה להיות זבוב על הקיר בבית של ילד
מהעוטף,
לשמוע אותו
שואל את אבא אמא למה אנחנו גרים כאן?
למה עוד לא
עזבנו?
למה סבא וסבתא
ממשיכים לגור כאן למרות הסכנה האורבת בכל
מקום,
לשמוע את התשובות
וללמוד.
הייתי
רוצה ללמוד ולדעת איך מגדלים דור כזה,
חסין,
חסון ודבוק
מטרה,
דור שגדל על
ערכים שהפחד לא מעוור ומשתק אותם,
אפילו שיש לי
כבוד לאותם גיבורים ששהות מסויימת במקום
הספיקה להם,
כתורמים,
שספגו על להתמלא.
פצועה קל מזריקת אבנים על רכב בוואדי ג'וז בירושלים http://www.0404.co.il/post/18035
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
