בכבדות יצאתי מביתי
הוחמאתי
קלו רגלי מעט . כי שכחתי
לרגע
קול מחאה
נשמע מבית קפה
סמוך
צריך ... להם !
צריך ... אותם !
חזרו צעדי
ונגררו
נמכה שוב קומתי
עת משכתי את רגלי
למחוז חפצי
שמעתי מילמול תינוקי
ידעתי בליבי מה אמר
ניחשתי
אולי צייץ לציפור
חייכתי ,
חיפשתי הציפור
אם התרשמה
אולי גם היא הבינה ?
אולי תשוב ממעופה
ותענה ?
שב עולמי והיה לחומל ומתוק
תמונת נכדי עלתה בדמיוני
איך קיפצו
כיצד התחכמו
כל מציאותי אמרה רינה
ואז כשממכונית חולפת
הושלכו לכל עבר
דברי
קריין
הודיתי
ביני לבין עצמי
למתנות הזמן שאספתי
בדרכי
שעזרו לי לשאת
את הדברים בכוחות
טריים
_______________________________
הקטע שדמיין ליבי כשקראתי את הקטע הבא :
"... יצאתי לרחוב ברגל קלה, לרגע שכחתי מי אני ומה אני, אלכוהוליסטית בגמילה בלי גרוש על התחת, רוכלת במבה ענייה שאחותה ברוב חסדה מעניקה לה לחם קורת גג. הייתי בהיי כמו אחרי נייס גאי או משהו מהכימיקלים מנסיקי המורל
וחומסי הדעת, רחפתי מעל המדרכה במצב רוח שסובל הכול ולא היה לי זמן נכון מזה ללכת ל'ארזים' ולבקר את אמא ."
מירה מגן מיכאלה כנרת זמורה ביתן 2018