מאמרי היום מדברים בסגנון של חורבן הבית, מביאים דוגמאות של פירוק התרבות היהודית הישנה בגלל מחלוקות פנימיות, ונותנים תחושה שהמחלוקות הפנימיות של היום עלולות להביא לחורבן נוסף
מצד שני היו שאמרו שמאז חורבן הבית הנבואה ניתנה לשוטים, ומדוע? כי אולי כל מחלוקת שמחרידה אותנו מפני הסוף - בא עניין השוטים לצנן קצת את תחושת נבואת החורבן העומד בפתח?
ואל נשכח את הקעקוע הנפשי שעשתה לנו השואה והפוגרומים לפניה, שגורמת לכל מחלוקת להזכיר לנו את החורבן - שהביא לגלות - שגרמה לשואה - שמוכרחים לשמור על הארץ אבל אם יהיו מחלוקות יהיה שוב חורבן - ושוב שואה וחוזר חלילה תסריט שחוזר על עצמו בלופ דאכלא לגדיא ד... לשונרא
הייתי רוצה לראות הפעם ניסיון של ניתוח ההתפרצויות האחרונות ללא המונחים הסופניים האלה של חורבן. אני חוששת לאפקט של הנבואה המגשימה את עצמה, ושמרוב חרדות מאסון ודיבורים על אסון שחלילה יקרה אם לא נעשה כך או לא נאמר כך נביא על עצמנו אסון נוסף.
בשנת 1995 אכן קרה אסון נוסף, ראש ממשלה נרצח על רקע מבול נבואות חורבן, הרצח החמיר את המחלוקות וגרם לשסע עמוק עוד יותר, ומאז ועד היום 25 שנים אחרי, עדיין מואשם חלק מהעם הזה ברצח הזה, רק כי בחר לחסל את הסכם אוסלו, והחלק השני של העם שונא את המאשימים שבסך הכל הביעו דיעה דימוקרטית
היום, לצד המאמרים על מחלוקות שגרמו לקטסטרופה של חורבן הבית, אפשר למצוא כותרות כמו "רצח ראש ממשלה אינו תרחיש דימיוני" מילים כאלה רק מלבות אש ומוסיפות שמן למדורה הבוערת ממילא
מותר לאנשים למחות, להפגין, להביע אי שביעות רצון, אבל מכאן ועד קריאה לכל הפגנה כחורבן בית, לסוף הציונות, רצח ממשמש ובא המרחק רב והקריאות לא יועילו. ביטויי הקטסטרופה הבאה עלינו לרעתנו אינם במקומה, הם מתאימים לסרטי מדע בדיוני שתפקידם לשקף לנו את החרדות המובנות בנו ושהמציאות מחוץ לאולם הקולנוע מראה אחרת. לצאת מתוך סרט מדע בדיוני זה כמו להתעורר מחלום רע. כמו להתעורר מסיוט.
אני מתנגדת לכל נביאי הזעם שמחוברים לתסריט החרדתי, ומקווה שלא כל ניתוח של מחאה והפגנה יתפרשו כקטסטרופה, אלא כמכשול שיש להתגבר עליו, כן להפיק לקחים מהעבר להבין שלמשבר יהיה מחיר, לקוות שלא יהיה כבד מידי, ולחשוב על פתרון
לא יזיק לנסות להנמיך קצת את גובה הלהבות
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
